בע"מ 6776/21פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 3.8.2021 (עמ"ש 38213-02-20, השופטת הבכירה מ' נד"ב

והשופטות ו' פלאוט ו- ח' קיציס ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 1.1.2020 (ת"ע 24021-01-15, סגן הנשיאה נ' פישר ).

2.

מקורו של ההליך דנן בסכסוך בין המבקש לבין המשיבות, אמו ואחותו, בכל הנוגע לקיום צוואותיו של אביו המנוח שנפטר ביום 3.3.2014 (להלן: המנוח ). יצוין כי במהלך בירור ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, הלכה לעולמה גם אמו של המבקש, המשיבה 1 (להלן: האם ).

3.

ההורים המנוחים היו נשואים זה לזו כ-62 שנה. המבקש ואחותו, המשיבה 2

(להלן: האחות ), הם ילדיהם. טרם פטירתו בשנת 2014, חתם המנוח על מספר צוואות במועדים שונים, ביניהן צוואה מוקדמת משנת 2003 ומאוחרת משנת 2011. בצוואה משנת 2003 ציווה המנוח את כל רכושו לאם, וככל שלא תהיה בחיים – לשני ילדיו, בחלקים שווים. לעומת זאת בצוואה המאוחרת משנת 2011 ציווה המנוח את כל רכושו למבקש לבדו. המחלוקת בין הצדדים נסבה על תוקפה של הצוואה המאוחרת, ובאופן יותר קונקרטי על השאלה האם המנוח חתם עליה בדעה צלולה.

4.

המבקש הגיש בקשה לקיום הצוואה המאוחרת והמשיבות התנגדו לכך. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התנגדות המשיבות וקבע כי יש לקיים את צוואתו המוקדמת של המנוח, וכי צוואתו המאוחרת – בטלה. זאת, נוכח התפתחותה של מחלה דמנטית בעקבותיה המנוח לא היה כשיר לערוך צוואה לכל הפחות משנת 2009. כן נקבע כי המבקש היה מעורב בעריכת הצוואה המאוחרת באופן המוביל לפסלותה.

5.

המבקש הגיש ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, ובהמשך לכך דחה את הערעור בכללותו בעשותו שימוש בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק כנדרש וכי בית המשפט המחוזי התעלם מחומר ראיות רב שהוגש בהליך. עוד טוען המבקש, כי עניינו מעורר שאלה עקרונית הנוגעת לאמות המידה לבחינת כשרותו של אדם לצוות את רכושו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתן של המשיבות. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 4434/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (11.10.2021)). הבקשה נסבה בעיקר על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים ונטועה בנסיבותיהם הקונקרטיות, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, ובניגוד לנטען על-ידו, לא התרשמתי כי נגרם עיוות דין למבקש בהליך דנן.

8.

בשולי הדברים יצוין כי כעולה מהבקשה ומנספחיה המבקש מנהל במקביל הליך נוסף, במסגרתו הוא טוען לקיומן של צוואות הדדיות בין הוריו המנוחים, לפיהן הוא היורש של חלק ניכר מהרכוש שירשה האם מהמנוח לכאורה. אין צריך לומר כי אינני נוקטת כל עמדה ביחס להליך זה.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.