בע"מ 6822/11 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' שפירא , ת' בזק-רפפורט ו ד' מינץ ) מיום 12.7.2011 בעמ"ש 28346-04-11 ועמ"ש 14306-05-11, שדחה ערעורים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (סגנית הנשיאה נ' מימון ) מיום 30.1.2011 בתמ"ש 18451-07.

עובדות המקרה כוללות הסכם "בן ממשיך" (להלן: ההסכם ) בין אמה של המבקשת, משיבה 1 (להלן: האם ) לבין המבקשת (שתיקרא להלן: הבת ) באשר למשק מס' 52 במושב בית נקופה (להלן: המשק ). ביום 13.5.2001 נחתם ההסכם וביום 24.10.2002 חתמה האם על מסמך המעביר לבתה את מכסת הביצים שלה במסגרת המשק. האם, יחד עם בנה ורעייתו (להלן: הבן ורעייתו ), הגישו כנגד הבת תביעה בבית המשפט לענייני משפחה. התביעה נגעה לתוקפו של ההסכם וכן למספר חובות שנותרו לבת.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה ככל הנוגע לתוקפו של ההסכם, וקבע שההסכם הינו תקף, ושמכסת הביצים שהעבירה האם לבת תהיה בבעלותה המלאה של הבת. לצד זאת נקבעו הוראות באשר לתשלומים שעל הבת לשלם לאם (1,400 ₪ לחודש לכל ימי חייה של האם), וכן נקבע שעליה לחתום על כל מסמך שיידרש לאם ולבן ורעייתו לצורך מימוש זכויות בחלקה מסוימת במשק. שני הצדדים ערערו על פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ובית המשפט המחוזי דחה את הערעורים וקבע שלא נפלה טעות בקביעות העובדתיות אליהן הגיע בית המשפט לענייני משפחה. מכאן בקשתה של הבת, המופנית כנגד החיובים שהוטלו עליה.

2.

הבת טוענת שתביעת המשיבים בבית המשפט לענייני משפחה התייחסה אך ורק לתוקפו של רישומה כבת ממשיכה, ולא הייתה אפוא סמכות לבית המשפט לפסוק סעדים המחייבים אותה בתשלום כספי ובחתימה על מסמכים המאפשרים פיצול של המשק. בנוסף, פיצול המשק מנוגד להכרעת פסק הדין אודות תוקף ההסכמה לכך שהיא הבת הממשיכה, ומנוגד גם לחומר הראיות, שאינו מעיד על הסכמת הבת לפיצול המשק.

3.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין היא מהווה ערעור בזכות. על המבקש להראות כי קיימת עילה משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהדין אינו מחייב זאת. המשוכה גבוהה יותר עת עסקינן בגלגול שלישי. כפי שנקבע על ידי הנשיא זוסמן בהמ' 863/78 דניאל לוי נ' עליזה רחמים פ"ד לג(3), 168, "כדי לזכות בהגשת ערעור שני לבית-משפט זה לא די בכך שבעל דין יצביע על אפשרות שערכאה קודמת טעתה, אלא דרוש שייראה כי עולה מפסק-הדין שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית המצדיקה דיון בערכאת ערעור שנייה זו". לאחר שעיינתי בשני פסקי הדין ובטענות המבקשת, באתי לכלל מסקנה שהבקשה שלפנינו איננה עומדת בקריטריון זה, ומשכך דינה להידחות.

למעלה מן הנדרש, יצוין שטענות המבקשת אינן מצביעות על טעות שנפלה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. הטענות אודות החריגה מן הסעד המבוקש בתובענה המקורית, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, נידונו בעמודים 24-26 לפסק הדין, בהם הובהר שהמבקשת מושתקת מלהעלות טענות אלו, שכן המועד להעלאתן חלף והיא נתנה את הסכמתה שבשתיקה לכך שסעדים אלה יידונו במסגרת התיק. בנוגע לתשלום החודשי לאם בסך 1,400 ₪ - כפי שהובהר בעמ' 27 לפסק הדין, חיוב זה הוא "במסגרת התמיכה הכספית לה היא מחויבת לאמה כבת ממשיכה במשק מכוח ההסכם שנחתם ביניהן". באשר לפיצול החלקה, פסק הדין (עמ' 29-30) קבע שהמבקשת הביעה את הסכמתה לכך, והתנערותה מהסכמה זו מהווה חוסר תום לב ואף מסכלת את רצון בעלת הזכויות במשק, הלוא היא האם. בקביעות אלו לא נפל כל דופי.

5.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.