בע"מ 6833-23 בע"מ 6833-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת א' אלון) בענ"א 22246-07-23 מיום 28.8.2023, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (השופטת ה' גורביץ עובדיה) בתנ"ז 31798-01-23 מיום 5.7.2023. בפסק דינו הכריז בית המשפט לענייני משפחה על המבקשת 1 (להלן: הקטינה) כעל קטינה נזקקת, לפי סעיפים 2(2) ו-2(6) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער); הורה על הוצאתה מהבית תחת צו משמורת; וקבע כי מקום חסותה ייקבע על-ידי עובד סוציאלי לפי חוק הנוער (להלן: עו"ס חוק נוער).

2.הקטינה מתמודדת עם מספר הפרעות נפשיות, והחל מחודש נובמבר 2021 מקבלת טיפול במרכז פסיכיאטרי. ביום 12.1.2023 הגישה עו"ס חוק נוער לבית המשפט לענייני משפחה תובענה להכיר בקטינה כקטינה נזקקת לפי חוק הנוער; וביום 13.3.2023 הורה בית המשפט לענייני משפחה על מינוי אפוטרופוס לדין עבור הקטינה.

3.בפסק דינו מושא הבקשה שלפניי קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התובענה. בין היתר, נקבע כי אי-שילוב הקטינה במסגרת טיפולית וחינוכית אשר מתאימה למצבה, למרות המלצות חד-משמעיות של גורמי הטיפול בנושא, נובע מהתנגדותו של המבקש לכך; וכי אי-שילוב הקטינה במסגרת כאמור פוגע בשלומה החינוכי והנפשי. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש, כי היעדר ההסכמות בין המבקש למשיבה 2 – אמה של הקטינה – פוגע קשות בקטינה; וכי קיים חשש ממשי שהתנהלות המבקש, לרבות חוסר יכולתו לקבל את אבחנות גורמי הטיפול ואת קשייה הנפשיים של הקטינה, אינה מאפשרת לו לראות את טובתה. עוד צוין, כי האפוטרופוס לדין הדגישה שרצונה הברור של הקטינה הוא לעבור למסגרת חוץ ביתית אשר מתאימה למצבה. בית המשפט הוסיף, כי משמיעת הקטינה עולה כי רצונה "חד-משמעי וברור". לנוכח האמור, וכמפורט לעיל, בית המשפט לענייני משפחה הכריז על הקטינה כעל קטינה נזקקת, והורה על הוצאתה מהבית תחת צו משמורת. בהחלטה משלימה מיום 18.7.2023 נקבע כי ההכרזה תעמוד בתוקף עד ליום 31.8.2024.

4.המבקש לא השלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית המשפט לנוער שבבית המשפט המחוזי. בית המשפט לנוער דחה את הערעור וציין כי סוגיית נזקקותו של קטין מוכרעת לפי טובתו, ויש לקבוע אם הנזק שייגרם לו אם יישאר ברשות הוריו גדול מהנזק שצפוי לו אם יוצא מרשותם. בית המשפט הדגיש, כי עיקר טענות המבקש בערעור נסוב על היבטים דיוניים ולא על המהות, שהיא איתור טובת הקטינה וטיפול בבעיותיה אשר מעמיקות עם חלוף הזמן. לגוף הדברים, נקבע כי הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה התבססה על מכלול ראיות ונתונים, וכי יש לדחות את טענת המבקש, שלפיה ההכרעה התקבלה על בסיס המלצה של גורם טיפולי אחד בלבד. בית המשפט המחוזי הוסיף כי רצונה הברור של הקטינה הוא לעבור למסגרת חוץ ביתית; כי האפוטרופוס לדין הבהירה כי למיטב התרשמותה רצונה של הקטינה כנה ומשקף את טובתה; וכי בהינתן שהקטינה היא בת 15, יש ליתן משקל משמעותי לדעתה ולרצונה. לנוכח האמור, נקבע כי אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

5.בבקשה שלפניי עותר המבקש להורות על ביטול הכרזת הנזקקות של הקטינה; על ביטול הוצאתה למסגרת חוץ-ביתית; ועל ביצוע בדיקה פסיכיאטרית נוספת לקטינה מטעם מומחה מטעם בית המשפט או מטעם המבקש. בעיקרו של דבר, המבקש חוזר על טענותיו לפני הערכאות הקודמות, וטוען כי מסגרת חוץ ביתית אינה מתאימה לקטינה, וצפויה לפגוע בה ובהוריה; כי ראוי היה למצות את אפשרויות הטיפול בקטינה בקהילה; וכי במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה נפלו קשיים במישור הראייתי.

6.דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

7.כידוע, בית משפט זה לא ייעתר לבקשות ערעור ב"גלגול שלישי", אלא במקרים אשר מעוררים שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או על מנת למנוע עיוות-דין (ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי נטועה עמוק בגדר נסיבותיו הפרטניות של המקרה, ואינה מעוררת כל שאלה עקרונית אשר ראויה לדיון ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי במקרה דנן קיים חשש לעיוות-דין.

8.למעלה מן הצורך, אוסיף כי לא מצאתי ממש בטענות המבקש לגופן. כידוע, סוגיית נזקקותו של קטין מוכרעת, בעיקרו של דבר, תוך התבססות על עמדת הגורמים המקצועיים והטיפוליים ביחס לטובתו של הקטין (ראו, מני רבים: בע"מ 3974/22 היועצת המשפטית לממשלה נ' פלוני, פס' 46 (3.7.2022)). בענייננו, בית המשפט לענייני משפחה התרשם על בסיס מכלול של ראיות ועדויות שנשמעו לפניו – בין היתר של גורמי טיפול מקצועיים והאפוטרופוסית לדין ולרבות שמיעת הקטינה עצמה – כי טובת הקטינה מחייבת הכרזה על נזקקותה והוצאתה למסגרת חוץ-ביתית. בית המשפט המחוזי התרשם באופן דומה ואישר את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ודחה את טענות המבקש בפסק דין מפורט ומנומק. בנסיבות אלו, אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

9.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.