בע"מ 6886/14 פלוני נ. פלוני

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' וילנר , ע' זרנקין ו ס' ג'יוסי ) שקיבל בחלקו את ערעור המבקשים על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב' ברגר ). עניינה של המחלוקת בין הצדדים – בנים ואביהם – בשאלת הבעלות בכספים ובנכסים שונים.

1.

מבין מחלוקות שונות שהתגלעו בין הצדדים ושנדונו בפסקי הדין של הערכאות הקודמות מונחת לפניי רק זו הנוגעת להשבת כספים שנטלו המבקשים (להלן גם: הבנים ) מחשבון בנק של המשיב (להלן: האב ), ולפיכך אדרש אליה בלבד. לוז העובדות הצריך לעניין פורט בהרחבה בפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי ואחזור על הדברים אך בתמצית. במהלך שנת 1996 מכר האב חלק ניכר מרכושו והפקיד את התמורה בחשבון בנק בשוויץ (להלן: החשבון הראשון ), שבו היו הבנים מיופי כוחו. משך כחמש שנים לא נעשו בחשבון זה פעולות משמעותיות. בשנת 2000 פתח המבקש 2 חשבון בנק נוסף בשוויץ (להלן: החשבון הנוסף ) – שבו המבקש 1 היה מיופה כוחו; ובשני מועדים – האחד בשנת 2000 והשני בשנת 2001 – העבירו הבנים את כל הכספים שהיו בחשבונו של האב לחשבון הנוסף. לטענתם, ההעברה נעשתה בהסכמת האב שחתם על ייפוי כוח ספציפי לצורך כך (להלן: ייפוי הכוח הספציפי ). ביני לביני, בשנת 2000 התגרשו האב ואמם של המבקשים (להלן: האם ). בהסכם הגירושים הצהיר האב כי אין לו כל רכוש (יוער כבר עתה כי תלויה ועומדת בין השניים תביעה הנוגעת לזכויותיהם הרכושיות (להלן: תביעת האם )). משביקש האב בשנת 2005 למשוך כספים מן החשבון הראשון סירבו הבנים להיעתר לבקשתו, וטענו כי הכספים שהוצאו מחשבון זה (והועברו לחשבון הנוסף) שייכים לאם; וכי האב כבר קיבל את חלקו בכספים שהיו בחשבון הראשון. בשנת 2007 משך המבקש 2 את הכספים שהיו בחשבון הנוסף והעבירם לחשבון אחר שפתח בבנק נוסף בשוויץ; ובשנת 2010 פתחה האם חשבון בנק בשוויץ גם היא, שאליו הועברו לבסוף הכספים האמורים.

2.

האב הגיש תביעה להשבת הכספים וביום 17.11.2013 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר ) את התביעה (לצד קביעות אחרות שכאמור אינן צריכות לעניין). בית המשפט קבע כי בין הבנים – כמיופי כוח – לבין האב התקיימו יחסי נאמנות; וכי הבנים הפרו את חובות הנאמנות שלהם כלפי האב שעה שהעבירו את הכספים מן החשבון הראשון ללא הרשאתו וללא ידיעתו. עוד נקבע כי אמיתותו של מסמך ייפוי הכוח הספציפי שהוצג – שהאב טוען כי הוא מזויף – לא הוכחה; וכי לא מן הנמנע שהמבקש 1 נטל מסמך ייפוי כוח "ריק" החתום על ידי האב – שהיה ברשותו הואיל וייצג את האב בעניינים שונים – והוסיף את הפרטים הנדרשים לשם משיכת הכספים. משנמצא כי הכספים נמשכו שלא בידיעת האב וללא הרשאתו, ציווה בית המשפט על השבתם. בתווך נדחתה, כעניין עובדתי, טענת המבקשים שלפיה כבר שילמו לאב במזומן את "חלקו" בכספים במשך השנים.

3.

המבקשים ערערו על פסק הדין וביום 24.7.2014 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' וילנר , ע' זרנקין ו ס' ג'יוסי ) את הערעור בכל הנוגע לסוגיה המונחת לפניי. בית המשפט עמד על כך שטענות המבקשים מופנות רובן ככולן לקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. עוד נקבע כי בהזדמנויות שונות הודו המבקשים כי הכספים אינם שייכים להם; כי יחסי הנאמנות מעוגנים היטב בחומר הראיות; וכי משיכת הכספים והעברתם לאם מהווה הפרה ברורה של חובות הנאמנות. אשר לטענת המבקשים כי כבר שילמו לאב את "חלקו" בכספים צוין כי בדין נקבע כי לא הוצגה לכך כל ראייה אובייקטיבית.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. בפי הבנים שתי טענות עיקריות: האחת , כי גרסת האב בדבר האותנטיות של ייפוי הכוח הספציפי – שאותה אימץ בית המשפט – הועלתה רק בסיכומיו, ומבלי שניתנה להם הזדמנות לחקור את האב חקירה נגדית בעניין זה; ו השנייה , כי חל על האב השתק שיפוטי, הואיל ובהסכם הגירושים (שלו ניתן תוקף של פסק דין) טען כי הוא חסר כל רכוש. במצב דברים זה, כך נטען, האב מושתק מלטעון להשבת הכספים בהליך דנן, וזאת אף שהם אינם כופרים בטענה לקיומו של רכוש כשלעצמה. לביסוס טענה זו מפנים הבנים לדברי בית המשפט לענייני משפחה (באותו מותב) בתביעת האם, שמהם עולה להשקפתם כי האב מושתק. לשיטת הבנים, טענות אלו מצדיקות מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי": הראשונה נוכח עיוות הדין שנגרם להם, בין היתר על רקע פגיעה בעיסוקו של המבקש 1 כעורך דין; והשנייה נוכח קיומה של שאלה משפטית עקרונית ביחס לדוקטרינת ההשתק השיפוטי בנסיבות שכאלו.

5.

האב מצדו סומך את ידיו על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, מטעמיו. אשר לטענתם הראשונה של הבנים, נטען כי הללו כלל לא צירפו את מסמך ייפוי הכוח הספציפי לכתב ההגנה שלהם ומשכך האב לא יכול היה להידרש אליו כראוי מוקדם יותר. אשר לטענה השנייה , נטען כי בניגוד לאמור בבקשה, בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענת הסף של האב למעשה בית דין מכוח הסכם הגירושים ואיפשר לאם להמשיך בתביעתה. עוד נטען כי טענת האב למעשה בית דין הייתה נוכח "סעיף ויתור על תביעות הדדיות" בהסכם הגירושים ולא נגעה לנושא הרכושי.

בתשובה שהגישו לתשובת האב טענו המבקשים כי דין הבקשה להתקבל אף אם כל הטענות בתשובת המשיב נכונות (הגם שבצד האמור כפרו בהן לגופן).

6.

לאחר ששקלתי את טענותיהם השונות של הצדדים ואת פסקי הדין של הערכאות שקדמו לי באתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. הכללים החולשים על בקשת רשות לערער לבית משפט זה ב"גלגול שלישי" ידועים ומוכרים. רשות כזו תינתן במשורה ורק מקום שהבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); בע"ם 6835/14 פלונית נ' פלונית , פסקה 3 (17.12.2014)). כאמור, בבקשה שלפניי מעלים המבקשים שתי טענות מרכזיות המצדיקות לשיטתם מתן רשות לבירור ערעורי נוסף: האחת, קיומו של עיוות דין הנובע מהשלב המאוחר שבו העלה לכאורה האב את גרסתו ביחס לייפוי הכוח הספציפי; והשנייה, המוצגת כשאלה משפטית עקרונית, נוגעת לדוקטרינת ההשתק השיפוטי בנסיבות שכאלו, דהיינו במצב שבו צד הטוען לקיומו של השתק שיפוטי סבור אמנם כי טענת יריבו נכונה לגופה, אך טוען כי הוא מושתק מלטעון אותה הואיל וטען טענה הפוכה בהליך אחר. אין בידי לקבל טענות אלו. אשר לטענה הראשונה , בית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בקביעת הערכאה הדיונית שלפיה האב לא הסכים – ולא כל שכן העניק הרשאה – להעברת הכספים מחשבונו לטובת האם. מסקנה זו נלמדה ממכלול הראיות בתיק ולא רק מהספקות ביחס לטיבו של ייפוי הכוח הספציפי. ודוקו: אי הסכמה זו נלמדה מהמחלוקת הנטושה בין האם לבין האב, המתנהלת אף היא בערכאות, שבנתון לה קשה להלום כי האב יאות להעביר את כספו לאם באמצעות ייפוי כוח מעין זה. ממילא, כך נקבע, אין מחלוקת כי הכספים אינם שייכים לבנים וכי אין הם זכאים להחזיק בהם; וכי העברת הכספים לחשבונה של האם נוגדת את חובות הנאמנות שבהן חבו הבנים כלפי האב. פסק הדין של הערכאה הדיונית בנקודה הצריכה לענייננו מבוסס על קביעות עובדתיות מובהקות שבית המשפט המחוזי לא ראה להתערב בהן, ואינני סבור כי הן מקימות עילה למתן רשות לערער

על פי אמות המידה המקובלות. גם בטענה כי יש בקביעות הערכאה הדיונית כדי לפגוע במשלח ידו של המבקש 1 כעורך דין לא מצאתי ממש, שהרי שמו ופרטיו אסורים בפרסום נוכח סוג ההליך. אשר לטענה השנייה בבקשה , חרף הניסיון לשוות לה אצטלה עקרונית אין היא באה בגדר אמת המידה למתן רשות לערער. ביסוד פסקי הדין של הערכאות הקודמות הקביעה, שאינה במחלוקת, כי הפעולות שנעשו בכספי האב – על ידי הבנים – נעשו כדי לחמוק מנושים. אין תמה אפוא כי האב הצהיר בהזדמנויות שונות כי אין לו כל רכוש; ואין המבקשים יכולים להיבנות מהצהרות אלו כדי להימנע מלהשיב את הכספים שנטלו. בין כך ובין אחרת, גם אם המבקשים סבורים כי בית המשפט לא יישם נכונה את ההלכה בדבר השתק שיפוטי בנסיבות, לא ראיתי כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית הבאה בגדר אמת המידה למתן רשות ערעור.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב בסך 15,000 ש"ח.