בע"מ 6899/14 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשים הם יורשי המנוח ד' א'; המשיבה 1 היא מנהלת עיזבונו; והמשיב 2 הוא עורך דין שמונה לייצג את עיזבון המנוח בתביעה נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ לתשלום תגמולים לפי פוליסת ביטוח חיים שהוצאה לו. באת כוח העיזבון והמשיב 2 הגישו לבית המשפט לענייני משפחה הסכם שכר טרחה מדורג לייצוג בתביעה נגד הפניקס, אך בית המשפט סירב לאשרו בקבעו כי בהתאם לתקנות 45ג(ג) ו-(ד) לתקנות הירושה, התשנ"ח-1998, יהיה שכר טרחתו של המשיב 2 כקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ), התש"ס-2000 (להלן: הכללים ). לאחר מכן

הסכימו מנהלת העיזבון והמשיב 2 כי שכר טרחתו של האחרון יעמוד על 15% מהסכום שיתקבל, ללא קשר לסיבה שבעטיה שולם. הסכמה זו לא הובאה לאישורו של בית המשפט. ביום 7.12.2008 ניתן תוקף של פסק דין בתביעה נגד הפניקס לתשלום סך כולל של 2,071,352 ש"ח בצירוף 111,372 ש"ח שכר טרחה ומע"מ.

2.

ביום 29.12.2013 קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב' צ' ברגר ) כי באי כוח העיזבון יהיה זכאים לשכר הטרחה הקבוע בסעיף 1(א)(3) לתוספת לכללים – המגביל את שכר הטרחה ל-10% מ-107,217 ש"ח ועוד 4% מיתרת סכום התביעה – ולא מעבר לכך; וציין כי בהחלטתו הקודמת לא אישר את הסכם שכר הטרחה שהובא לאישורו. ברם, בהחלטה מיום 16.3.2014 קבע בית המשפט כי בהחלטתו הקודמת הוא נקלע לכלל טעות בהסתמכו על סעיף 1(א)(3) לתוספת; כי הסעיף הרלוונטי הוא 1(א)(4) לתוספת – הקובע כי בתביעה העולה על סכום של 1,053,638 ש"ח יהא שכר הטרחה כמוסכם בין עורך הדין ללקוח, אך לא פחות מ-49,361 ש"ח; וכי אף שהיה על מנהלת העיזבון והמשיב 2 להביא את ההסכם החדש לאישור בית המשפט מראש ולא בדיעבד, אין בכך כדי לפסול את ההסכם. בית המשפט אישר את הסכמת מנהלת העיזבון עם המשיב 2 ופסק לאחרון 15% מהסכום ששולם, תוך שקבע כי חרף הטענה שחלק ארי ממנו לא היה שנוי במחלוקת, הוכח כי גם סכום זה לא היה משולם אלמלא הוגשה התביעה.

3.

ערעור שהגישו המבקשים על פסק הדין נדחה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ס' ג'יוסי בהסכמת השופטים י' וילנר ו ע' זרנקין ) קבע אין עילה להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא שלפיה ללא הגשת התובענה, הפניקס לא הייתה משלמת את הסכום שלטענת המבקשים לא היה שנוי במחלוקת; וכי בית המשפט קמא צדק כשאישר למשיב 2 שכר טרחה כמוסכם בינו לבין מנהלת העיזבון לפי סעיף 1(א)(4) לכללים. בית המשפט דחה את טענת המבקשים שלפיה היה מקום לבקש את אישורם להסכם שכר הטרחה כמוטבים של הפוליסה, וקבע כי מנהלי העיזבון מייצגים את עיזבונו של המנוח וכפופים להוראותיו של בית המשפט ולא לנהנים מעיזבונו. הוטעם כי שכר הטרחה שהוסכם בין מנהלת העיזבון לבין המשיב 2 תואם את הכללים; וכי אין עילה להתערב בשיעורו לפי אמת המידה להתערבות הנוהגת בהקשר זה. משכך דחה בית המשפט את הערעור וחייב את המבקשים בשכר טרחת המשיבים בסך של 6,000 ש"ח.

4.

מכאן הבקשה לרשות ערעור, המתמקדת בפרשנות הכללים. המבקשים טוענים כי יש לפרש את הכללים באופן שהסכום שישולם לפי סעיף 1(א)(4) לכללים לא יעלה על הסכום המקסימאלי שנקבע בסעיף 1(א)(3) לכללים.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה לרשות ערעור, באתי למסקנה כי דינה להידחות. שתי הערכאות שלפניי באו למסקנה כי הפניקס לא הייתה משלמת את הסכום שנפסק בסופו של דבר אלמלא הוגשה תביעה. במסקנה נקודתית זו אין עילה להתערב, לא כל שכן ב"גלגול שלישי". נקודת המוצא היא אפוא שעסקינן בתביעה לסכום העולה על

1,053,638 ש"ח. תקנה 45ג לתקנות הירושה קובעת:

מה כולל שכר מנהל עיזבון

45 ג.

[...]

(ג) בית המשפט רשאי לפסוק למנהל עיזבון שכר נפרד בעד שירותים מקצועיים שנתן בתחום מקצועו בקשר לעיזבון, וכן רשאי הוא להתיר לו לנכות מהעיזבון הוצאות בעד שירותים מקצועיים שקיבל בקשר לעיזבון, אשר אינם כלולים בתקנות משנה (א) ו-(ב).

(ד) שכר שייפסק או שיותר בניכוי לפי תקנת משנה (ג) לא יעלה על התעריף המינימלי הקיים או המומלץ במקצועו של נותן השירות המקצועי, אלא אם כן אישר זאת בית המשפט מראש.

וסעיף 1 לתוספת לכללים קובע:

1.תביעות כספיות לבתי משפט על כל דרגותיהם (כולל בית משפט שלום, בית משפט מחוזי וטריבונלים אחרים)

א.תביעות כספיות בשקלים חדשים (להלן – ש"ח)

(1) עד 26,375 ש"ח

15% מסכום התביעה ולא פחות מ-794 ש"ח

(2) עולה על 26,375 ש"ח ואינה עולה על 107,217 ש"ח

10% מסכום התביעה אך לא פחות מ-3,963 ש"ח

(3) עולה על 107,217 ש"ח

10% מ-107,217 ש"ח ועוד 4% מיתרת סכום התביעה

(4) עולה על 1,053,638 ש"ח

בהתאם למוסכם בין עורך הדין ללקוח, אך לא פחות מ-49,361 ש"ח

ב.ישיבה נוספת בעניינים כאמור

640 ש"ח

על סמך נוסח התקנות באו הערכאות הקודמות למסקנה כי החלופה הרלוונטית לשיעור שכר הטרחה שהמשיב 2 זכאי לו היא סעיף 1(א)(4) לתוספת לכללים, הקובעת כי שכר הטרחה יהיה כמוסכם בין עורך הדין ללקוח אך לא פחות מהסכום שננקב בו. הערכאות שלפניי לא מצאו בלשון הכללים יסוד לטענת המבקשים שלפיה יש לפרש את התיבה "בהתאם למוסכם בין עורך הדין ללקוח, אך לא פחות מ-49,361 ש"ח" באופן שמגביל את שכר הטרחה בחלופה זו לגבול העליון של שכר הטרחה שנקבע בסעיף 1(א)(3) לתוספת. טענת המבקשים בהקשר זה מבקשת לקרוא להסדר הקבוע בתקנות את שאין בו, ומשכך הפרשנות המוצעת על ידם נטולת אחיזה. יתר הטענות שמעלים המבקשים אינן עומדת אף הן באמת המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא. אין צו להוצאות.