פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
6915/18
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
פלונית
בקשת רשות לערער על
פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים ת' בזק רפפורט, א' דורות
ומ' אילני)
בעמ"ש
25250-04-18 מיום 8.7.2018
בשם המבקש:
עו"ד רינה חורי
החלטה
1.
המבקש והמשיבה התגרשו בשנת 2010 ומנהלים הליכים באשר לחלוקת רכושם. ביום 9.12.2014 נתן בית המשפט לענייני משפחה (כב' סגן הנשיא מ' הכהן ) פסק דין בעניין והורה לערוך איזון משאבים בין הצדדים (להלן: פסק הדין ). בין היתר נקבע שעל המבקש להשיב למשיבה את מחצית הכספים שקיבל בגין ביטול עסקה לרכישת דירות (להלן: העסקה ). המבקש טען שעל המשיבה להשתתף גם בחובות שנצברו בקשר לעסקה. בית המשפט קבע שהמבקש לא הצליח להוכיח את החובות שהוא טען להם, למעט שני חובות לרשויות המס. בית המשפט סיכם כי על המשיבה "לשאת במחצית החובות שנצברו בגין עסקה זו, ולפיכך אני מורה כי מחלקה של [המשיבה] בכספי הפיצויים ינוכה חלקה בחובות אלה". בית המשפט הוסיף כי אין לחייב את המשיבה בגין חובות אשר נפרעו עד למועד הקרע בין הצדדים (להלן: המועד הקובע ). הניכוי נקבע על דרך של קיזוז מסכומים שעל המבקש להעביר למשיבה. בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' סובל , ד' מינץ ו ב' גרינברגר ) דחה ביום 28.4.2015 ערעור על פסק הדין, וביום 20.7.2015 דחיתי בקשת רשות לערער על כך ( בע"ם
4272/15 פלוני נ' פלונית (20.7.2015)). בהחלטה מיום 16.6.2015 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי על המשיבה לשאת בחובות המבקש בגין העסקה "אך ורק כנגד ראיות ברורות כאלה בדבר הסכומים אותם שילם בפועל [המבקש] בגין המיסים שרבצו על [העסקה]" (להלן: ההחלטה מיום 16.6.2015 ).
2.
במהלך אכיפת פסק הדין ביקש כב' רשם ההוצאה לפועל א' אבני ביום 15.1.2018 מבית המשפט לענייני משפחה להבהיר את פסק הדין. הבקשה נסבה סביב השאלה אילו חובות יש לקזז, בשני היבטים: כל החובות שצבר המבקש או חובות לרשויות המס בלבד; חובות שנצברו לאחר המועד הקובע, או אף חובות שנצברו במהלך החיים המשותפים. בית המשפט לענייני משפחה ביקש את עמדות הצדדים. המשיבה הגישה את עמדתה. המבקש היה אמור להגיש את עמדתו עד ליום 6.3.2018, אך לא עשה זאת. ביום 7.3.2018 הבהיר בית המשפט לענייני משפחה את פסק הדין (להלן: החלטת ההבהרה ). נקבע כי ההוראות בפסק הדין "ברורות ונהירות", וכי יש לקזז רק חובות לרשויות המס ורק את יתרת החובות במועד הקובע. לאחר שניתנה החלטת ההבהרה, הגיש המבקש את עמדתו ולצידה בקשה לביטול החלטת ההבהרה. בבקשה לביטול הסביר המבקש מדוע איחר להגיש את עמדתו וטען כי אילו עמדו טענותיו לפני בית המשפט, אפשר שהייתה מתקבלת החלטה שונה בבקשת ההבהרה. ביום 11.3.2018 דחה בית המשפט בקשה זו (להלן: ההחלטה בבקשת הביטול ). נקבע כי הסיבה למחדל של המבקש בהגשת עמדתו במועד אינה מוצדקת, וכי הוא "לא התייחס[] מפורשות לגופו של עניין". בית המשפט הוסיף כי הוא שנתן את פסק הדין, וכי ההוראות בפסק הדין היו ברורות ונהירות ולא דרשו הבהרה.
3.
המבקש ערער על החלטת ההבהרה ועל ההחלטה בבקשת הביטול. ביום 8.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ת' בזק רפפורט , א' דורות ו מ' אילני ) את הערעור. בית המשפט המחוזי ציין את המידה המוגבלת ביותר של התערבות בהחלטות הבהרה בשל היתרון שנתון בעניין זה למותב שנתן את פסק הדין. עוד נקבע כי במקרה זה הבהיר בית המשפט לענייני משפחה את פסק דינו בהתאם לנוסח פסק הדין, להחלטה מיום 16.6.2015 ולהיגיון של פסק הדין. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש נגד החלטת ההבהרה ואת בקשתו להביא ראיות באשר לחובות נוספים. נקבע כי החלטת ההבהרה וההחלטה בבקשת הביטול מוצדקות.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. המבקש טוען כי הפרשנות שנתן בית המשפט לענייני משפחה לפסק הדין, משנה את הוראות פסק הדין ומנוגדת להוראות החוק. הוא מוסיף כי יש להתיר לו להביא גם בשלב הערעור ראיות על חובות נוספים שעלו מהעסקה, כדי להתיר את ניכוים. עוד נטען כי בהחלטה בבקשת הביטול התעלם בית המשפט לענייני משפחה מהסברי המבקש לאיחור בהגשת עמדתו ומהאורך הקצר של האיחור ולא דן בטענות המבקש לגוף העניין. המבקש טוען כי בית המשפט החליט מראש מה יפסוק בבקשת ההבהרה עוד בטרם טיעוני הצדדים, וכי החלטת ההבהרה והסירוב לבטלה גרמו לעיוות דין.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, רק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת ( בע"ם 9777/16 פלונית נ' פלוני (7.3.2017) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)) . עניינו של המבקש אינו עומד באמת מידה זו. פסק הדין והחלטת ההבהרה נטועים בנסיבות המקרה הנוכחי ובראיות שהיו לפני בית המשפט לענייני משפחה בעת שנתן את פסק הדין. בהחלטה בבקשת הביטול שקל בית המשפט לענייני משפחה את שני השיקולים שצריכים לעניין: הסיבה שהחלטת ההבהרה ניתנה בלי עמדת המבקש, וסיכויי ההליך (ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 425 (מהדורה שלישית, 2012)). אף אם אניח – לצורך הדיון – כי היה ראוי שבית המשפט לענייני משפחה ידון בטענות המבקש לגופן כפי שהופיעו בעמדה שהגיש (באיחור) לבית המשפט, הרי שבנסיבות העניין נערך דיון בטענות אלה בבית המשפט המחוזי במהלך הערעור. שתי ערכאות – זו שנתנה את פסק הדין שדרוש הבהרה, וזו שבחנה גם את טענות המבקש – פירשו את פסק הדין לפי עמדת המשיבה. מכאן שסיכויי ההליך לא הצדיקו לבטל את החלטת ההבהרה. אשר להגשת ראיות להוכחת חובות נוספים, מדובר בהחלטה בעלת אופי דיוני, ורשות ערעור עליה תוענק בצמצום רב עוד יותר מאמת המידה הרגילה ( בע"ם 6883/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 4 (25.12.2016)). זו החלטה במישור הדיוני, שמתייחסת לנסיבות הקונקרטיות של המקרה. בלי להידרש לגופה, לא מצאתי כי על פי אמות המידה המקובלות בעניין זה קמה עילה לדון בה ב"גלגול שלישי". אף לא מצאתי כי ייגרם למבקש עיוות דין.
הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, י' בכסלו
התשע"ט
(18.11.2018).
ש ו פ ט