בע"מ 695/08 פלוני נ. פלוני

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 4.7.2007, בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור על פסקי דינו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר – שבע מיום 22.3.2006 ו – 10.7.2006, בערעורים על החלטות ראש ההוצאה לפועל בבאר – שבע מיום 9.1.2005 ו – 1.6.2005 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 14-00117-96-9 (להלן: תיק ההוצאה לפועל ).

ואלו העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו הן בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

המבקש הינו החייב בתיק ההוצאה לפועל והמשיבה הינה הזוכה.

תיק ההוצאה לפועל נפתח לשם גביית חוב מזונות שחב המבקש למשיבה. ההליכים נשוא בקשה זו נסובו סביב מחלוקת אשר נתגלעה בין הצדדים לעניין תשלום המזונות על ידי המבקש לתקופה שתחילתה ביום 8.2.1996 וסיומה ביום 30.12.1999.

במסגרת הליכי ההוצאה לפועל אף ננקטו כנגד המבקש פקודות מאסר. משכך, הגיש המבקש ביום 1.6.2005 שתי בקשות לראש ההוצאה לפועל בבאר-שבע: הראשונה – בקשה לעיכוב הליכים מכוח סעיף 73 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ) והשניה – בקשה לשמיעת הצדדים וגורמים נוספים לפי תקנה 26 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם – 1979. בקשות אלו נדחו על ידי ראש ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת ע' קויפמן). על החלטות ראש ההוצאה לפועל, המורות על דחיית הבקשות כאמור, הגיש המבקש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה בבאר – שבע (תמ"ש 5676/96). זאת לאחר שנטען כי לאור הוראת סעיף 73 לחוק ההוצאה לפועל, לפיה אין לאסור חייב בשנית בשל חוב שבגינו נאסר כבר בעבר, והיות והמבקש נאסר בעבר למעלה מעשר פעמים, היה על ראש ההוצאה לפועל לוודא בטרם ביצוע פקודות המאסר כי אין עניינן בחוב שבגינו נאסר המבקש בעבר. עוד טען המבקש בערעורו כנגד העובדה כי פקודות המאסר הוצאו במסירה אישית כנגדו. זאת בנסיבות העניין, בהן התייצב הוא בלשכת ההוצאה לפועל בכל עת שנדרש לכך.

ביום 22.3.2006 דחה בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע (כבוד השופט ד' טפרברג ) את הערעור. זאת לאחר שנקבע כי החובה לחשב את החוב מוטלת על החייב ולא על ראש ההוצאה לפועל ומשכך לא הייתה מוטלת על ראש ההוצאה לפועל כל חובה לחישוב החוב בטרם ביצוע פקודות המאסר. כן נקבע כי בטרם ביצוע פקודות מאסר על ידי המשיבה באופן ידני באמצעות משטרת ישראל בשעות בלתי סבירות, על המשיבה לנסות ולאתר את המבקש באמצעות משטרת ישראל. עם זאת, במידה ולא יעלה בידה לאתרו כאמור, ניתן יהיה לבצע את פקודות המאסר בכל עת. לעניין זה אף נקבע כי די בכך כי החייב ישתמט ולו פעם אחת כדי להביא לשחרורה של המשיבה מכל מגבלה לעניין אופן ביצוע פקודות המאסר.

עוד הגיש המבקש במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, בקשה בטענת "פרעתי", בגדרה טען כי כל תשלומי המזונות לתקופה הרלוונטית שולמו על ידו לחשבונה של המשיבה ואף על פי כן לא הפחיתה המשיבה את קרן החוב בתיק ההוצאה לפועל בהתאם (זאת למעט הקטנת קרן חד פעמית בסכום אשר עמד על 50,000 ש"ח בשנת 2000).

ביום 9.1.2005 דחתה ראש ההוצאה לפועל בבאר – שבע (כבוד הרשמת ע' קויפמן) את טענת ה"פרעתי" שהעלה המבקש. זאת לאחר שנקבע כי המבקש לא פירט את התשלומים להם הוא טוען ולא צירף כל אסמכתאות לתמיכה בטענתו ומשכך לא עמד הוא בנטל המוטל עליו להוכיח כי שילם את חוב המזונות נשוא תיק ההוצאה לפועל.

אף על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט לענייני משפחה בבאר – שבע (תמ"ש 5675/96).

ביום 10.7.2006 דחה בית המשפט לענייני משפחה בבאר – שבע (כבוד השופט ד' טפרברג) את הערעור, בקובעו כי המבקש לא המציא כל נתונים או מסמכים בדבר התשלומים אותם שילם בפועל בגין חוב המזונות נשוא תיק ההוצאה לפועל. משכך לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי שילם את החוב האמור. עם זאת, לאחר בחינת דפי חשבונה של המשיבה ועריכת חישוב מעודכן ומדויק בדבר ההפקדות שבוצעו על ידי המבקש לחשבון המשיבה, הורה בית המשפט לענייני משפחה על הקטנת שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל בסכום אשר עמד על 47,875 ש"ח. עוד הורה בית המשפט לענייני משפחה על הפחתת סכום הריבית וההצמדה בגין התשלומים אשר שילם המבקש החל מחודש מרץ 1997 וכלה בחודש דצמבר 1999, כאשר החישובים לעניין זה יערכו עד למועד הפחתת הקרן בסך 50,000 ש"ח.

על פסקי דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 22.3.2006 ומיום 10.7.2006 הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בהסכמת הצדדים הוסב ההליך לבקשת רשות ערעור (ברע 585/07).

ביום 4.7.2007 דחה בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת צ' צפת) את בקשת רשות הערעור, תוך שנקבע כי אין הבקשה מגלה כל עילה לקיום דיון בעניינו של המבקש ב"גלגול שלישי". בית המשפט המחוזי אף מצא לדחות את הבקשה לאור העובדה כי טענות המבקש נבחנו לעומקן על ידי הערכאות הקודמות ונדחות לגופן.

מכאן הבקשה בפניי. בגדרה של הבקשה שב המבקש על טענותיו בפני בית המשפט המחוזי, לפיהן אין שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל משקף נכונה את התשלומים אשר שולמו בפועל על ידי המבקש. זאת באשר המבקש שילם תשלומים שונים לחשבונה של המשיבה, ואף על פי כן לא עודכן שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל בהתאם. לגישת המבקש פרע את כל חובו למשיבה (ואף שילם תשלומים ביתר) ומשכך הפעולות אשר ננקטו על ידי המשיבה במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הוצאת פקודות מאסר כנגד המבקש, ננקטו שלא כדין. כן טוען המבקש לפגיעה בזכותו החוקתית לחירות ובבריאותו עקב שהייתו במאסר, המחייבת לגישתו את התערבות בית משפט נכבד זה בהחלטת בית המשפט המחוזי.

המשיבה, מצידה, מתנגדת למתן רשות ערעור, תוך שהיא סומכת ידיה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לגישתה, אין הבקשה מעלה כל שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ואשר יש בה כדי להצדיק קיום דיון בעניינו של המבקש ב"גלגול רביעי". אף לגופו של עניין סבורה המשיבה כי דין הבקשה לדחיה, באשר טענות המבקש נבחנו לעומקן ונדחו לגופן על ידי הערכאות קמא ובית המשפט לענייני משפחה אף מצא להתערב בהחלטת ראש ההוצאה לפועל לאחר שערך חישובים בעצמו לעניין שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובפסקי הדין של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

הלכה היא, כי הרשות לערעור שני אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת היא למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית, בין משפטית ובין ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים.

עניינו של המבקש נדון כבר בפני לא פחות משלוש ערכאות קודמות. חרף טענות המבקש, אין הבקשה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, באשר אין עניינה אלא בשאלת שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל. משכך, אין בקשת רשות הערעור מגלה כל עילה לקיום דיון בעניינו של המבקש, בפעם הרביעית במספר, בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לדרוש, יוער כי דין הבקשה להדחות אף לגופו של עניין.

כאמור לעיל, בקשת רשות הערעור מופנית רובה ככולה כנגד קביעותיהן העובדתיות של הערכאות קמא בדבר שיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל.

הלכה היא, כי אין בית המשפט שלערעור מתערב בקביעות עובדתיות וממצאי מהימנות שקבעה הערכאה הדיונית. בייחוד כך מקום בו המ דובר

בבקשת רשות ערעור (וראו: ע"פ 9147/01 בשן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח (5) 297 (2004); מ' קרמניצר, " קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים " הפרקליט לה (תשמ"ג-תשמ"ד) 407)).

חרף הוראתה של הלכה זו, נדרש בית המשפט לענייני משפחה לטענות המבקש לפיהן אינו חייב עוד כל סכומים למשיבה ודחה אותן לגופן. זאת לאחר בחינה מעמיקה של דפי חשבונה של המשיבה ועריכת חישוב מעודכן ומדויק בדבר התשלומים שבוצעו על ידי המבקש בפועל. ויודגש, בהתאם להוראת סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, הנטל להוכחת טענת "פרעתי" מוטל הוא על החייב (וראו דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והליכות , מהדורה שישית, בעמ' 189).

לא זאת אף זאת, בהתאם לממצאי הבדיקה האמורה, אף מצא בית המשפט לענייני משפחה להפחית משיעור החוב בתיק ההוצאה לפועל.

בנסיבות העניין, כפי שפורטו בהרחבה לעיל, איני מוצא כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת רשות הערעור, אשר יש בו כדי להצדיק את התערבות ערכאת הערעור בה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם למשיבה הוצאות בסכום של 7,500 ש"ח.