בע"מ 7/21 פלוני נ. פלוני

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

בפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.12.2020 (עמ"ש 11924-03-20, סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו- נ' שילה ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 23.1.2020 (השופטת א' ארבל-אסל ), שנסב על הסדרי המשמורת על בתם הקטינה של הצדדים.

2.

בתמצית יצוין כי המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר, ולהם שתי בנות, ילידות השנים 2003 ו-2012. החל משנת 2015 מנהלים הצדדים הליכים שעניינם המשמורת על הבנות. מאז הפירוד בין הצדדים הבנות מתגוררות עם המבקשת. הבת הגדולה, שהיא כבר בגירה, מסרבת לכל קשר עם המשיב ומצויה בנתק מוחלט ממנו. הבקשה דנן אינה נסבה על עניינה. הבת הצעירה מקיימת קשר מסוים עם המשיב. במסגרת ההליכים העלתה המבקשת טענות קשות ביותר כלפי המשיב, ובכלל זה כי הוא מהווה סכנה לבנות. בעיקרו של דבר, עמדת המבקשת בהליכים הייתה כי יש להותיר את המשמורת הבלעדית על הבנות בידיה וכי אין מקום לקבוע למשיב הסדרי ראייה. מנגד, המשיב שלל את טענותיה של המבקשת באשר לפגיעה בבנותיו מכל וכל. המשיב לא התנגד באותו שלב לקביעת משמורת בידי המבקשת אך ביקש כי ייקבעו לו הסדרי ראייה הכוללים לינה פעמיים באמצע שבוע ובכל סוף שבוע שני לסירוגין. לחלופין, וככל שלא יתאפשר לקיים הסדרי ראייה כאמור עתר המשיב להפקיד את המשמורת על הבנות בידיו.

3.

פסק דינו המפורט של בית המשפט לענייני משפחה בעניין המשמורת ניתן לאחר כחמש שנים של ניהול ההתדיינות על מנת – כלשונו – "להביא את הצדדים לנקודת רגיעה, אשר תאפשר לצדדים ולקטינות להמשיך הלאה ולצמצם ככל הניתן את הנזק שנגרם לקטינות כתוצאה מהסכסוך, תוך שמירה על קשר חיובי עם שני הוריהן" (פסקה 15 לפסק הדין). פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה נדרש באריכות לכלל ההליכים שהתקיימו בהקשר זה, שכללו מעורבות ענפה של גורמי רווחה, הגשת חוות דעת סוציאליות, דיונים, הגשת עמדות של האפוטרופוסיות לדין אשר מונו לבנות, ניסיון לקיים מפגשים מפוקחים עם המשיב, הצעות שונות למתווים של הסדרי ראייה שאותן דחתה המבקשת, וכן מתן החלטות שהמבקשת סירבה לשתף פעולה עמן. מסקנותיו יובאו להלן באופן תמציתי ביותר.

4.

בעיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה התרשם כי קיים קושי ממשי מבחינת הבת הצעירה לקיים קשר מיטיב עם המשיב, לנוכח העובדה שאמה ואחותה הגדולה "משדרות לה מסרים שליליים קשים" ביחס אליו. על רקע כל האמור בחן בית המשפט לענייני משפחה את האפשרות להעביר את המשמורת המלאה על הבת הצעירה לידי המשיב. בחוות דעת סוציאלית שהוגשה בעניין זה צוין כי הקטינה מצויה בקונפליקט עמוק המהווה סיכון משמעותי להתפתחותה הנפשית, וכי לעמדת גורמי הרווחה יש מקום להכריע עבורה – דהיינו, להעבירה למשמורת המשיב תוך חידוש הקשר עמו ובנייתו, לצד שמירה על קשר עם המבקשת בפיקוח בלבד, או לחלופין לקבל את עמדת המבקשת בדבר מסוכנותו של המשיב ולאפשר רק מפגשים מפוקחים עמו. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי טענותיה של המבקשת בנוגע למשיב נבדקו היטב במשך ארבע שנים על-ידי גורמים שונים, ואף אחד מהם לא מצא "ולו בדל ראיה" לפגיעה מצדו בבנות. כן צוין, כי במהלך כל השנים שבהן התנהלו ההליכים, ציית המשיב "באופן מופתי" להוראותיהם של בית המשפט והגורמים המטפלים, הפגין רצון עקבי וקוהרנטי לשקם את הקשר עם בנותיו, ונאבק על הקשר עם הבת הצעירה אף כאשר זה הצטמצם לכדי מספר דקות שבועיות. ככלל, בית המשפט לענייני משפחה התרשם כי מדובר באדם נורמטיבי המבקש לשמש הורה מיטיב לבנותיו.

5.

על כן, בית המשפט לענייני משפחה החליט להעביר את הבת הצעירה למשמורת המשיב באופן מידי לתקופה של שלושה חודשים. במהלכם של שלושת החודשים האמורים, כך נקבע, יקיימו הבת הצעירה והמבקשת מפגשים במרכז הקשר בפיקוח מלא. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה, כי ככל שהמבקשת תוכיח בתקופה זו כי היא מכבדת את מעמדו של המשיב בחיי הבת – תהפוך המשמורת על הבת הצעירה למשמורת משותפת באופן אוטומטי. באשר לבת הגדולה, פסק בית המשפט לענייני משפחה כי בשלב זה, העברתה למשמורת המשיב תגרום יותר נזק מתועלת.

6.

המבקשת הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי. לאחר שהתקיים דיון ראשון בערעור, הוסכם על מתווה "במסגרתו הועמדה נכונותה של האם לכבד את מעמדו ואת נוכחותו של האב בחייה של הקטינה במבחן". על-פי אותו מתווה נותר הערעור תלוי ועומד, והמשמורת הושארה בידי המבקשת, ובלבד שיתקיימו הסדרי הראייה שנקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי, בליווי מקצועי של הגורם שטיפל במשפחה בעבר. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי "ניסיון זה לא צלח". על רקע זה, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט לענייני משפחה קרא נכונה את התמונה שנפרסה לפניו בכל הנוגע לבת הצעירה ואף נהג באורך רוח ראוי לציון לאורך חמש שנים. בית המשפט המחוזי הדגיש כי בחוות הדעת המקצועית שהוגשה בעניין הבת הצעירה הובהר כי אין מנוס מהכרעה חד-ערכית, וכי צדק בית המשפט לענייני משפחה בקבעו שטובת הקטינה מחייבת את העברתה לסביבה מכילה ומוגנת שתאפשר לה לחדש את הקשר עם המשיב, תוך שמירה על קשר עם המבקשת. בית המשפט המחוזי הוסיף כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הוא מידתי בהסדרים שקבע, וציין כי "המפתח" למשמורת משותפת מצוי כעת בידיה של המבקשת.

7.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת בה כי הסעד של העברת המשמורת לידי המשיב הוא קיצוני ולא מאפשר הסתגלות הדרגתית של הבת הצעירה. מנגד, המשיב הדגיש את חששו מפני היווצרות נתק בלתי הפיך בינו לבין הבת הצעירה בדומה לתהליך שעברה בתו הבכורה. עוד סבור המשיב כי אין היתכנות לשיתוף פעולה עם המבקשת.

8.

בהתחשב במאפייניו של המקרה, וכן כדי להבטיח כי קבלת החלטה בעניין תתקבל כאשר מלוא ההיבטים המעשיים מצויים נגד עיניו של בית המשפט, הוריתי על העברת הבקשה לדיון בפני הרכב. בהמשך לכך, קיימנו דיון במעמד הצדדים ביום 20.1.2021. במהלך הדיון חזרה המבקשת על טענותיה, והתמקדה בחששה מפני השלכותיו של הסעד שניתן ביחס להעברתה של הבת הצעירה לתקופה מוגבלת למגורים אצל המשיב. מנגד, המשיב טען כי כלל היבטיו של המקרה נשקלו על-ידי הערכאות הקודמות, שהגיעו לידי מסקנה כי "תקופת מעבר" מוגבלת היא חשובה מבחינת כלל הנוגעים בדבר, תוך הכרה בכך שהיעד אשר אליו יש לחתור הוא משמורת משותפת.

9.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל דעה כי אין מקום לתת רשות ערעור. המקרה הוא קשה וכואב, בשים לב לעצימותו הגבוהה של הסכסוך המשפחתי. אולם, הוא נבחן בדקדקנות ובמקצועיות בהליכים שהתקיימו עד כה, תוך ליווי מתמשך ויסודי של גורמי מקצוע. למעשה, הליכים אלה אף התארכו על מנת "להפוך כל אבן". במובן זה, הדבר האחרון שיש לומר הוא שנדרשת כאן בחינה נוספת.

10.

אנו מבקשים לנצל הזדמנות זו ולפנות – פעם נוספת – לשני הצדדים ולבטא את תקוותנו כי ישכילו, ולו עתה, לשתף פעולה לטובת בנותיהן, ובהקשר הנוכחי, טובתה של הבת הצעירה.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות בערכאתנו.