בע"מ 7010/21פלוני נ. פלוני

1.

בפני שתי בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.9.2021 (עמ"ש 27922-02-21, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות ו' פלאוט ו- ח' קיציס ), שהוגשו על-ידי שני הצדדים להליך. בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 30.12.2020 (ת"ע 65387-06-19, סגן הנשיאה נ' פישר ). בנסיבות אלה, מצאתי לתת את החלטתי בשתי הבקשות במאוחד.

רקע ועיקרי ההליכים עד כה

2.

השלבים הקודמים של ההתדיינות בין הצדדים נדונו כבר בהחלטתי מיום 17.10.2021 (בע"ם 6776/21). על כן אדרש בשלב זה אך למוקד המחלוקת העדכנית בין הצדדים.

3.

מקורו של ההליך דנן בסכסוך בין הצדדים, שהם אח ואחות, בכל הנוגע לקיום צוואותיהם של

הוריהם המנוחים (להלן: בני הזוג או המנוחים , ובנפרד גם האם או האב ), ובפרט ביחס לשאלת תוקפה של צוואת אימם

משנת 2018. המבקש בבע"ם 7010/21, שהוא גם המשיב בבע"ם 7059/21 יכונה כאן האח ואילו המבקשת בבע"ם 7059/21 והמשיבה בבע"ם 7010/21 תכונה כאן האחות . הצד הנוסף בהליך הוא האפוטרופוס הכללי, המשיב 2 (להלן: האפוטרופוס ).

4.

בני הזוג המנוחים היו נשואים זה לזו במשך כ-62 שנים והצדדים הם שני ילדיהם. ביום 16.11.2003 בני הזוג חתמו על צוואות שתוכנן דומה. בצוואות נקבע כי עיזבונו של כל אחד מהם יועבר לבן הזוג שייוותר בחיים, ואם בן הזוג לא יהיה בחיים באותה עת – יחולק העיזבון בין שני ילדיהם (להלן: הצוואות משנת 2003 ). כן צוין בצוואות כי כל אחד מבני הזוג מצווה להוריש לילדיו את רכושו בהתאם להוראות שפורטו (סעיפים 6-5 לצוואת האם וסעיפים 3, 4 ו-5 לצוואת האב), וכי בן הזוג שיירש את רעהו לא יוכל להוריש את חלקו של בן הזוג שנפטר לאף אדם אחר (סעיף 7 לצוואות משנת 2003). עוד כללו הצוואות סעיף שזו לשונו: "הנני קובע במפורש כי אם אחליט בעתיד לשנות ו/או לבטל את צוואתי זו אעשה זאת רק בידיעתו/בידיעתה של בעלי/אשתי" (סעיף 10 לצוואת האם וסעיף 9 לצוואת האב).

5.

ברקע הדברים יש להוסיף כי ביום 1.4.2009 חתמו בני הזוג על צוואות נוספות שהוראותיהן דומות בעיקריהן (להלן: הצוואות משנת 2009 ). ואולם, לאורך כל השתלשלות ההליכים, כפי שתתואר להלן, לא הוגשה בקשה לקיום הצוואות משנת 2009, ומכל מקום במסגרת ההתדיינויות המשפטיות בית המשפט לענייני משפחה קבע כי האב לא היה כשיר לערוך צוואה באותה עת.

6.

בשלב מסוים חל קרע בין בני הזוג ונוצרו במשפחה שני מחנות – האב והאח אל מול האם והאחות. בהמשך לכך, בצוואות מאוחרות לאלו שהוזכרו לעיל, הוריש כל אחד מבני הזוג את רכושו רק לאחד מילדיו.

7.

אשר לאב, מבלי לפרט יצוין כי ביום 11.1.2011 הוא ערך צוואה שבה הוריש את כל רכושו לאח (להלן: הצוואה משנת 2011 ). ביום 3.3.2014 הלך האב לעולמו. האם והאחות הגישו לרשם לענייני ירושה (להלן: הרשם ) בקשה לקיום צוואת האב משנת 2003 והתנגדות לקיום הצוואה משנת 2011 (ת"ע 24021-01-15). במהלך ניהול ההליך הלכה גם האם לעולמה. ביום 1.1.2020 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש לקיים את הצוואה משנת 2003, לפיה מלוא עיזבונו של האב יועבר לאם (סגן הנשיאה נ' פישר ). זאת, לאחר שנקבע כי האב לא היה כשיר לערוך את הצוואה משנת 2011 בעקבות מחלה דמנטית שבה לקה. ערעור שהגיש האח על פסק דין זה נדחה ביום 3.8.2021 על-ידי בית המשפט המחוזי (עמ"ש 38213-02-20, השופטת הבכירה נד"ב והשופטות פלאוט ו- קיציס ). בקשת רשות ערעור שהגיש האח לבית משפט זה נדחתה אף היא (בע"ם 6776/21 שהוזכר לעיל).

8.

האם, לעומת זאת, ערכה ביום 11.1.2018 צוואה נוספת שבמסגרתה הורישה את כל רכושה לאחות (להלן: הצוואה משנת 2018 ). לאחר פטירתה של האם הגישה האחות לרשם בקשה לקיום צוואתה משנת 2018. בהמשך לכך ניתן צו לקיום צוואה זו.

9.

ביום 17.4.2019 פנה האח לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לביטול צו קיום הצוואה משנת 2018 ומתן צו לקיום הצוואה משנת 2003. בשלב זה האח טען כי הצוואות משנת 2003 הן צוואות הדדיות שנקבע בהן באופן מפורש שיש להודיע לצד השני על כל שינוי בצוואה, ועל כן האם הייתה מנועה מלערוך צוואה אחרת לאחר מותו של האב. מנגד, טענה האחות כי הצוואות משנת 2003 אינן צוואות הדדיות, ולכן האם הייתה רשאית לשנות מהצוואה משנת 2003 כך שהצוואה משנת 2018 היא הצוואה התקפה.

10.

בית המשפט לענייני משפחה בחן את צוואותיהם של בני הזוג משנת 2003 בהתאם ללשונן, וקבע כי מדובר בצוואות הדדיות. זאת, בין היתר, בשל כך שנוסח הסעיפים בשתי הצוואות הוא זהה. חיזוק למסקנה זו מצא בית המשפט לענייני משפחה בכוונת האם בעת עריכת הצוואות משנת 2009. בהמשך לכך, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בהתאם לסעיף 10 לצוואתה, אשר צוטט לעיל, האם לא הייתה רשאית לשנות מהוראות הצוואה משנת 2003 מבלי להודיע על כך לאב בכתב או בעל-פה. נקבע כי האם לא עשתה כן, שעה שהאב היה נעדר כשרות משפטית, ועל כן היא לא עמדה בתנאי הביטול של הצוואה משנת 2003. על כן בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לקיום צוואת האם משנת 2018, והורה על קיום הצוואה משנת 2003 לפיה רכושם של בני הזוג המנוחים יחולק באופן שווה בין האחים.

11.

האחות הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. לטענתה, בית המשפט לענייני משפחה שגה משקבע כי הצוואות משנת 2003 הן צוואות הדדיות. כן טענה האחות כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקבעו כי האם לא הייתה רשאית לשנות את צוואתה. לבסוף טענה האחות כי לא ניתן היה להורות על קיום צוואתה של האם משנת 2003 משום שלא הוגשה לרשם כל בקשה לקיימה.

12.

בדיון שנערך בפני בית המשפט המחוזי ביום 29.7.2021 מסר האפוטרופוס את עמדתו לפיה לא ניתן לקיים את הצוואה משנת 2003 משום שמעולם לא הוגשה בקשה לקיומה על-ידי מי מהצדדים בהתאם להוראות הדין. בהמשך לכך הוא ביקש להשתחרר מהמשך הדיון, ובית המשפט המחוזי קיבל את בקשתו.

13.

כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו את ערעורה של האחות (בדעת רוב מפי השופטת הבכירה נד"ב והשופטת קיציס , כנגד דעתה החולקת של השופטת פלאוט ). דעת הרוב אישרה את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה לפיה צוואותיהם של בני הזוג משנת 2003 הן צוואות הדדיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי סעיף 8א לחוק הירושה, התשכ"א-1965 (להלן: חוק הירושה ), הקובע הוראות מפורשות בכל הנוגע לעריכתן וביטולן של צוואות הדדיות, אינו חל על הצוואות משנת 2003, מאחר שנכנס לתוקף רק בשנת 2005 (ראו: חוק הירושה (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005) (להלן: תיקון מס' 12 ). לפיכך, נקבע כי במקרה זה יש לבחון את אומד דעת הצדדים בהתאם ללשון הצוואות. בהמשך לכך נקבע כי סעיף 10 לצוואתה של האם משנת 2003 (המקביל כאמור לסעיף 9 בצוואתו של המנוח), המאפשר לה לשנות את צוואתה רק בידיעתו של האב, חל רק בתקופת חייו ולפיכך, לאחר פטירתו הייתה האם רשאית לבטל או לשנות את צוואתה – ובלבד שלא תגרע מזכויותיו של אחד מהילדים, כ"יורש אחר יורש" (בהתאם להוראות סעיף 42 לחוק הירושה). בסיכומו של דבר, דעת הרוב בבית המשפט המחוזי קבעה כי יש לקיים את צוואתה של האם משנת 2018, בכפוף לכך שהנכסים והזכויות שירשה מהאב יחולקו שווה בשווה בין האחים, בהתאם לסעיף 7 לצוואתו של האב משנת 2003.

בקשות רשות הערעור

14.

בבקשת רשות הערעור שהגיש האח נטען כי כוונת בני הזוג המנוחים הייתה שלא ניתן יהיה לבטל או לשנות את הצוואות ההדדיות שלא בידיעת בן הזוג, ועל כן כלל לא ניתן לשנות את הצוואות לאחר פטירתו של אחד מהם. כמו כן טוען האח כי לשונה של צוואת האב נועדה להבטיח שכלל הרכוש המשותף של המנוחים יחולק שווה בשווה בין שני ילדיהם וזאת בניגוד לפרשנותה של דעת הרוב בבית המשפט המחוזי, לפיה האח זכאי רק למחצית מעיזבונו של האב (ולא למחצית מן הרכוש המשותף כולו).

15.

מנגד, בבקשת רשות הערעור שהגישה האחות נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי יש לקיים את הצוואה משנת 2018 בכפוף להוראה בדבר "יורש אחר יורש". לטענתה, הקביעה בדבר יורש אחר יורש לא נטענה על-ידי הצדדים באף אחת מן הערכאות ולא הובאו ראיות לעניין זה.

16.

ביום 18.11.2021 הגיש האפוטרופוס בקשה לפטור אותו מהתייצבות להליך. לגישתו של האפוטרופוס המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלות עובדתיות של פרשנות הצוואות ההדדיות וכוונת הצדדים. בהתחשב בתוצאה אליה הגעתי לא ראיתי להכריע בבקשה זו.

דיון והכרעה

17.

לאחר ששקלתי את הדברים, אני סבורה כי דין שתי הבקשות להידחות.

18.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום שבו מתעוררת שאלה בעלת חשיבות כללית ועקרונית החורגת מדל"ת אמותיו של הסכסוך הקונקרטי שבין הצדדים, או כאשר קיים חשש שייגרם עיוות דין חמור ללא התערבותו של בית משפט זה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). אינני סבורה כי המקרה דנן מקיים אמות מידה אלה.

19.

בסיכומו של דבר, שתי הבקשות נסבות על האופן שבו יש להחיל את הוראות הדין, כפי שהן היו קיימות עובר לתיקון מס' 12, על עובדותיו של המקרה דנן. הטענות שמעלים הצדדים בבקשות נוגעות לשאלה כיצד יש לפרש את צוואותיהם של בני הזוג המנוחים בנסיבותיו הספציפיות של המקרה. לא מצאתי כי הבקשות מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. מסקנה זו אף מתחזקת בהתחשב בחקיקתו של תיקון מס' 12 שהסדיר באופן מפורט את הכללים החלים על צוואות הדדיות, ובתוך כך את האפשרות לבטל צוואה הדדית בחייהם ובמותם של בני הזוג המורישים. אף לא התרשמתי כי דחיית הבקשות תגרום עיוות דין למי מהצדדים.

20.

למותר לציין כי עצם העובדה שהערכאות הקודמות לא הגיעו לאותה תוצאה אינה מהווה כשלעצמה טעם למתן רשות ערעור (ראו: רע"א 6459/21 הרטוב לוי בע"מ נ' זיו כהן , פסקה 8 (12.10.2021)).

21.

סוף דבר: הבקשות לרשות ערעור נדחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות בערכאה זו.