בע"מ 7047/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים י' שפסר, ו' פלאוט ו - צ' ויצמן ) מיום 16.9.2018 בעמ"ש 13230-08-17, אשר דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ו' בן שחר ) מיום 4.7.2017 בתמ"ש 43514-01-16. לצד בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

2.

ביום 25.12.1990 נישאו המשיבה 1 והמבקש. בחודש אפריל 2011 הם התגרשו. הליכים משפטיים שונים שנפתחו בעניינם של המשיבה 1 ושל המבקש נידונו הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני. במסגרת תיק הגירושין שנפתח בבית הדין הרבני כרך המבקש את ענייני חלוקת הרכוש.

3.

ביום 8.3.2011 ניתנה החלטה על ידי בית הדין הרבני בתיק הגירושין, בה נקבע בין היתר כי לאחר שהמשיבה 1 והמבקש יערכו הסכם גירושין ויגישו אותו לבית הדין הרבני, בית הדין יקבע תאריך לאישורו.

4.

ביום 27.11.2011 ניתנה החלטה נוספת על ידי בית הדין הרבני בתיק הגירושין, ובה צוין בין היתר כי הצדדים קיבלו את הצעת בית הדין הרבני לפיה הזכויות הסוציאליות או הפנסיוניות (להלן: הזכויות ) של המבקש יחולקו בין הצדדים באופן שהמשיבה 1 תקבל 30% מהזכויות, ואילו המבקש יקבל 70% מהזכויות, כאשר זכויות המשיבה 1 יישארו לה.

5.

לאחר שלא הוגש הסכם גירושין לבית הדין הרבני כפי שנקבע בהחלטתו מיום 8.3.2011, הגישו המשיבה 1 והמבקש הסכם גירושין כולל לבית המשפט לענייני משפחה. במהלך דיון שהתקיים ביום 12.3.2013, המשיבה 1 והמבקש הגיעו להסכמה בדבר הסכם גירושין כולל אשר בו ביום אושר וקיבל תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הגירושין , פסק הדין מיום 12.3.2013 ), כאשר בסעיף 6 להסכם הגירושין, הוסכם כדלקמן:

"לצורך איזון המשאבים מועד הקרע יהיה 1.1.2010. איזון המשאבים יתבצע בהתאם להסכמה שקיבלה תוקף החלטה בבית הדין הרבני ביום 27.11.2011 לפיה הבעל ישלם לאישה 30% מהזכויות הסוציאליות ו/או הפנסיוניות שנצברו על שמו במהלך הנישואין, במועד הבשלת כל זכות".

כמו כן, נקבע כי האישור ופסק הדין אינם חלים על סעיפי ההסכם אשר בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני.

6.

ביום 6.2.2015 ולאחר שנחקק החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 (להלן: החוק ), פנתה המשיבה 1 למבקש על מנת שיאפשר לה לרשום את זכויותיה הפנסיוניות במשיבה 2, אשר אצלה מנוהלות קרנות הפנסיה של המבקש, אך המבקש סירב לשתף עמה פעולה.

אי לכך, הגישה המשיבה 1 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בה עתרה ליישום החוק על פסק הדין מיום 12.3.2013.

7.

בפסק דין מיום 4.7.2017 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המשיבה 1, בקבעו כי ניתן ליישם את הוראות החוק באופן רטרואקטיבי על הסכמות המשיבה 1 והמבקש כמפורט בהסכם הגירושין. ראשית, נקבע כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה אין סמכות לבית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעת המשיבה 1 כי בית הדין הרבני, אשר דן בענייני הרכוש של הצדדים, נתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמת הצדדים לחלוקת הזכויות. בית המשפט נימק את קביעתו האמורה בנימוק שטענה זו נדחתה כבר בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 14.9.2016, בה בין היתר הובהר כי בית הדין הרבני נתן החלטה בלבד בעניינם של המשיבה 1 והמבקש, שנתנה תוקף להמלצות בית הדין הרבני למשיבה 1 ולמבקש אשר סיימו את התדיינותם בבית הדין הרבני והתגרשו. לאחר מכן, בחן בית המשפט את התנאים המפורטים בסעיף 30(א)(ב)(2) לחוק אשר עוסקים בתחולתו הרטרואקטיבית של החוק (האחד – אי פטירת החוסך קודם ליום התחילה של החוק, והשני – קיומה של תקופה משותפת העולה על 36 חודשים), וקבע כי תנאים אלו חלים במקרה דנן. כמו כן, נקבע בין השאר כי אין ממש בטענות המבקש כי יפגע ויינזק כלכלית מעצם יישום הוראות החוק וכי כל טענותיו בעניין זה בכתב ההגנה נסתרו.

8.

על פסק דין זה הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו בין היתר טען נגד קביעותיו של בית משפט קמא.

9.

בפסק דין מפורט ומנומק מיום 16.9.2018 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש. אשר לטענת חוסר הסמכות, נקבע בין היתר כי מכיוון שניתן פסק דין סופי בעניין הזכויות על ידי בית המשפט לענייני משפחה, על פי הסכמת הצדדים, בית המשפט לענייני משפחה הוא זה שקנה את הסמכות לדון בבקשה ליישומו של החוק על פסק הדין מיום 12.3.2013. כן הובהר כי העניינים אשר נמצאים בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, נוגעים אך ורק לענייני גט הפיטורין, ובוודאי שלא לענייני הרכוש בכללותם. אשר לטענה בדבר תחולתו הרטרואקטיבית של החוק, נקבע בין השאר כי משעה שפסק הדין מיום 12.3.2013 עומד לא רק בתנאי סעיף 30 לחוק, אלא גם בתנאי סעיף 3 לחוק - העוסק בבקשה לרישום של פרטי פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני - ניתן לבצע את רישומו של פסק הדין מיום 12.3.2013 על פי החוק. כן הודגש כי מתקיים אף התנאי שבסעיף 3(ב) לחוק, אשר רלוונטי לענייננו הואיל ועסקינן בחלוקת חסכון פנסיוני באמצעות צבירת כספים של חוסך שאינו גמלאי, לפיו השיעור להעברה לא יעלה על 50% מסך היתרה הצבורה במועד הפירוד ויהיה אחיד לגבי כלל המרכיבים בחסכון הפנסיוני, שכן חלקה של המשיבה 1 נקבע והועמד באופן קבוע על 30% מזכויות המבקש.

10.

על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפני, בה בין היתר שב וטוען המבקש את אותן הטענות שהעלה בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי.

11.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

12.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבות, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. פסק דינו של בית משפט המחוזי מפורט, מנומק ומבסס היטב את מסקנותיו, וממילא לא ראיתי טעם להתערב בהן. על כן, טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ואינן מצביעות על עיוות דין שנגרם חרף ניסיונו לטעון לכך.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת.

המבקש יישא בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.