בע"מ 7047/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המחוזי בחיפה מיום 12.8.2021 (עמ"ש 48060-05-21, השופטים ח' שרעבי , א' אלון

ו- מ' נאמן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה מיום 11.4.2021 (תמ"ש 15788-01-15, השופטת הבכירה ש' ברגר ).

2.

מקורו של ההליך דנן בסכסוך בין המבקשת לבין המשיבים, ילדיו של מי שהיה בן זוגה של המבקשת במשך כעשרים שנה והלך לעולמו (להלן: המנוח ). הסכסוך נסב על כספים שהוחזקו בחשבונות הבנק של המנוח לפני פטירתו.

3.

המנוח נפטר בשנת 2010 בעת שהיה כבן 83 שנה. יש לציין כי במהלך חייו של המנוח התנהלו בינו לבין המבקשת הליכים משפטיים, ובהם תביעת פינוי וכן בקשה למתן צו הגנה שהוגשו על-ידי המנוח כנגד המבקשת. הליכים אלה אינם מענייננו. כמו כן, יצוין כי ביום 9.5.2013 קבע בית הדין האזורי לעבודה בחיפה כי יש להכיר במבקשת כידועה בציבור של המנוח לצורך קבלת קצבת שארים (ק"ג 48711-07-10). הערעור שהגישה המבקשת על פסק דין זה נדחה על-ידי בית הדין הארצי לעבודה ביום 27.7.2014 (ע"ע 18828-06-13).

4.

המשיבים הם יורשיו החוקיים של המנוח על-פי צוואתו מיום 17.5.2007. בשנת 2010, לאחר פטירת המנוח, המבקשת הגישה בקשה לקיום צוואה מאוחרת שלו מיום 20.9.2007, במסגרתה הוא ציווה לה את כל רכושו. מנגד, המשיבים הגישו התנגדות לקיום צוואה זו לצד בקשה לקיום הצוואה המוקדמת. ביום 20.11.2014 בית המשפט לענייני משפחה הורה על קיום הצוואה המוקדמת והכיר במשיבים כיורשיו של המנוח (ת"ע 30676-07-10, סגנית הנשיא (כתוארה אז) ש' ברגר ). המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין, וזה נדחה ביום 16.11.2015 (עמ"ש 7980-01-15, השופטים ש' שטמר , ר' למלשטריך , ו- ס' ג'יוסי ).

5.

בהמשך לכך, ביום 8.1.2015 הגישו המשיבים תביעה למתן פסק דין הצהרתי שיורה כי כספי המנוח המוחזקים בחשבונות הבנק השונים שהיו בבעלותו שייכים להם. כן עתרו המשיבים להשבת סכום של כמיליון שקלים שמשכה המבקשת מאחד מחשבונות הבנק של המנוח שאליו היא צורפה (תמ"ש 15788-01-15). המבקשת, מצדה, הגישה ביום 29.1.2018 תביעה למתן צו הצהרתי לפיו היא שותפה בכל חשבונות הבנק שנוהלו על ידי המנוח (תמ"ש 66771-01-18). הדיון בשתי תביעות אלה אוחד.

6.

בפסק הדין העומד ביסוד ההליך דנן קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המנוח לא התכוון לשתף את המבקשת במחצית מהכספים שבחשבונות הבנק או להעניק לה מחצית זו במתנה. קביעה זו נתמכה במספר טעמים וביניהם, העדר זוגיות יציבה ותקינה (כפי שבא לידי ביטוי בסכסוכים המשפטיים הקודמים בין השניים), לצד קיומן של אינדיקציות להפרדה רכושית ביניהם, לרבות העובדה שבני הזוג לא צברו רכוש משותף במהלך חייהם. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף וקבע כי במקרה דנן נסתרה החזקה לפיה כספים המצויים בחשבונות המשותפים שייכים לשני בעלי החשבון. זאת, בין היתר, בשים לב לפער הזמנים המשמעותי בין מועד פתיחת החשבונות לבין המועד שבו צורפה המבקשת אליהם, שעה שהיו בהם כספים רבים ומבלי שהיא עצמה הפקידה בהם דבר. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה התייחס לכך שצוואת המנוח מלמדת כי הוא התכוון להוריש את כל רכושו לילדיו, ואף הורה כי המבקשת לא תפריע למימוש הצוואה. אשר על כן, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תובענת המשיבים למתן סעד הצהרתי וקבע כי כל הכספים בחשבונות הבנק הם חלק מעיזבונו של המנוח. לנוכח זאת, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי על המבקשת להשיב למשיבים את הכספים שמשכה מחשבונות הבנק בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ואף חייב אותה בהוצאות משפט.

7.

המבקשת הגישה ערעור על כך לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי לא מצא להתערב בממצאי העובדה שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי קבע כי במקרה של צירוף שותף לחשבון בנק בשלב מאוחר, להבדיל מפתיחת חשבון כמשותף מלכתחילה, על הטוען לבעלות בכספים שלא הופקדו על-ידו בחשבון להוכיח שהתקיימה גמירות דעת להעניק לו אותם במתנה. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי המבקשת לא עמדה בנטל הוכחה זה, וכי מכלול הנסיבות העובדתיות מלמדות על כוונתו של המנוח לשמור על הפרדה רכושית בינו לבינה .

8.

בקשת רשות הערעור שבפני, אשר הוגשה בחלוף המועד להגשתה, מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי טעה בקביעתו לפיה לא הוכח שיתוף כלכלי בינה לבין המנוח, וכי בכך הופר רצונו. המבקשת טוענת עוד כי התקיים בינה לבין המנוח שיתוף כלכלי מובהק במשך כ-20 שנה, כי הם לא נישאו בשל נסיבות שלא היו תלויות בה (ובהן העובדה שהמנוח לא קיבל גט מאשתו), וכי מערכת היחסים ביניהם נגדעה מחמת פטירתו של המנוח ולא מטעם אחר. עוד טוענת המבקשת כי אין לייחס משקל לסכסוכיך המשפטיים הקודמים בינה לבין המנוח, אשר הסתיימו בהסכמה ובהשבת השלום בין בני הזוג.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 4434/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 7 (11.10.2021)). הבקשה נסבה בעיקר על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים ונטועה בנסיבותיהם הקונקרטיות, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית. כמו כן, בנסיבות העניין לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת עיוות דין.

10.

בשולי הדברים יצוין כי בטרם מתן החלטתי, ביום 26.10.2021 הונחה על שולחני הודעת הבהרה מטעם המבקשת באשר למועד הגשת הבקשה, ולחלופין בקשה להארכת מועד להגשתה. בהתחשב במסקנה שאליה הגעתי איני רואה להידרש לה כעת.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.