בע"מ 7110/21פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה נישאו בשנת 2017, ובשנת 2018 נולד בנם הקטין (להלן: הקטין ) . חודשים ספורים לאחר לידת הקטין נתגלע סכסוך בין הצדדים, ומאז מנהלים השניים הליכים משפטיים שונים, ובהם: תביעת המבקש למשמורת משותפת על הקטין; תביעה רכושית מטעם המשיבה; תביעת המשיבה למזונות ומדור; ותביעת המשיבה למעבר מהעיר שבה התגוררו בני הזוג (להלן: עיר המגורים ) לאזור שבו מתגוררת משפחתה. במסגרת ההליכים

קיבל

בית המשפט לענייני משפחה שלושה תסקירים, האחרון שבהם ביום 6.12.2020 שבמסגרתו צוין כי הסכסוך בין הצדדים ממשיך להתעצם, וכי מעברה של המשיבה מעיר המגורים עלול להוסיף ולהעצימו. על כן הומלץ להותיר את המצב כפי שהוא לשנה נוספת, שבמהלכה הצדדים ישתפו פעולה בהליך טיפולי, ושבסופה תיבחן אפשרות לערוך שינויים הן בזמני השהות, הן במקום המגורים. גם האפוטרופסית לדין, ציינה במסגרת סיכומיה כי נקודת המוצא היא שלא לאפשר מגורים מרוחקים במצב של משמורת משותפת, והתנגדה להעתקת מרכז חייו של הקטין למקום אחר בהעדר הסכמה בין הצדדים. למען שלמות התמונה יצוין כי עובר למתן פסק הדין, הגם שבית המשפט הבהיר למשיבה כי אינה רשאית לעבור דירה, היא עברה להתגורר בעיר סמוכה (להלן:

העיר הסמוכה ).

2.

ביום 15.7.2021 דחה בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' ארבל-אסל ) את תביעת המשיבה לעבור עם הקטין לאזור שבו מתגוררת משפחתה, אך התיר לה להמשיך ולהתגורר עמו בעיר הסמוכה. נקבע כי בהינתן שהצדדים לא הצביעו על זיקה מיוחדת לעיר המגורים, ונוכח גילו הצעיר של הקטין, אין זה מידתי לחייב את המשיבה להמשיך ולהתגורר שם. נקבע כי עמדת האפוטרופוסית לדין והעובדת הסוציאלית, שלפיה יש למנוע שינוי במקום המגורים כדי לסייע בהרגעת הסכסוך, הוכחה בחלוף כשלוש שנים כבלתי יעילה, מקום שהסכסוך בין הצדדים רק החריף. עוד נקבע כי נוכח הצורך לאזן בין זכותה של המשיבה להמשיך בחייה, לבין שמירה על הקשר בין הקטין לשני הוריו, הרי שהצעת המשיבה לעבור לעיר הסמוכה – שמצויה ב"אמצע הדרך" – ראויה היא. לצד זאת, ציין בית המשפט ציין כי התנהלות המשיבה, עת עברה מקום מגורים מבלי שניתנה החלטה שיפוטית שמתירה לה לעשות כן, לא הייתה תקינה. עוד נקבע, כי בהעדר הסכמה בין הצדדים, ונוכח התסקירים שהוצגו בפני בית משפט, מהם עולה כי שני ההורים טובים ומיטיבים עם הקטין, הוא יוותר במשמורת המשיבה בהתאם לחזקת הגיל הרך הקבועה בסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, תוך שנקבעו זמני שהות שלפיהם הקטין ישהה בבית המבקש מדי יום ג' (כולל שינה) ושני סופי שבוע ברצף (שני סופי שבוע אצל המבקש וסוף שבוע אחד אצל המשיבה, וחוזר חלילה; להסדר המפורט ראו שם, סעיפים 53-49). לצד האמור, דחה בית המשפט את תביעת המשיבה למזונות אישה; פסק מזונות לטובת הקטין וכן דמי מדור; וקבע בתביעת הרכוש כי יש לאזן רק את הזכויות הסוציאליות שנצברו למבקש ולמשיבה במהלך חייהם המשותפים.

3.

המבקש ערער על פסק הדין. ביום 12.8.2021 קיבל בית המשפט את בקשת המבקש לקביעת מועד לדיון בפגרה, ובהחלטה נוספת מיום 18.8.2021 הורה כי יתקיים דיון רק בשאלת מעבר מקום המגורים, בחלוקת זמני השהות ובנטל הנשיאה בהם, בעוד יתר רכיבי הערעור ייקבעו לדיון לאחר הפגרה. ביום 29.8.2021 התקיים דיון במעמד הצדדים, במסגרתו בית המשפט חזר והבהיר כי "אנו לא דנים במשמורת, אלא רק במעבר ל[עיר הסמוכה – ע' פ'] וזמני השהות" (פרוטוקול הדיון, בעמ' 2, ש' 16). בו ביום ניתן פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט , וכב' השופטים ע' רביד ו נ' שילה ), שדחה את ערעור המבקש בנוגע למעבר מקום המגורים, לזמני השהות ולנטל הנשיאה בהם, זאת בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 . בית המשפט המחוזי עמד על כך שנוכח עוצמת הסכסוך בין הצדדים, ובהינתן שמגוריהם בקרבה לא סייעה להרגעת המערכת המשפחתית, הרי שהמטרה שעמדה בבסיס המלצת הגורמים הטיפוליים לא הגשימה את עצמה. משכך, "ניתן להבין" את עמדת בית המשפט לענייני משפחה שלא העניק משקל מכריע להמלצה זו. כמו כן, הובהר כי בית המשפט לענייני משפחה היה מודע לכך שהמשיבה עשתה דין לעצמה, אך הבהיר כי טובת הקטין, יחד עם זכותו של ההורה להמשיך הלאה בחייו, הם השיקולים המרכזיים בעניין. בהקשר זה, בית המשפט עמד על כך שמעברה של המשיבה לעיר הסמוכה נעשה לאחר שהודיעה לבית המשפט שהיא מחפשת דירה ולאחר שבית המשפט ראה בכך סיבה מספקת לא להורות על רישום הקטין לגן בעיר המגורים. בנסיבות אלו, נקבע כי הגם שהמעבר נעשה לפני מתן אישור לעשות כן, אין לראותו כעשיית דין עצמי ברמה חמורה שמצדיקה כשלעצמה את מניעת המעבר. בסופו של דבר, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה איזן בין האינטרסים הרלוונטיים, ואישר את מעברה של המשיבה לעיר הסמוכה, המצויה במרחק של כ-20 קילומטר מעיר המגורים, וזאת תוך שהורה על שמירת מאזן זמני השהות של המבקש עם הקטין (להלן: פסק הדין בערעור ).

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש בית המשפט לענייני משפחה הכריע בשאלת מעבר מקום המגורים בהתבסס על הקביעה שהקטין יוותר במשמורת אמו, ובהתאם לכך קבע את זמני השהות של המבקש עם הקטין. המבקש מוסיף וטוען כי שגה בית משפט לענייני משפחה כשהחיל את חזקת הגיל הרך בקביעת המשמורת, חרף קביעתו כי שני ההורים טובים דיים. נטען כי לא ניתן משקל מספק לטובת הקטין, כפי שזו משתקפת מהתסקירים ומעמדת האפוטרופסית לדין וכי צומצם עד מאוד מעמדו של המבקש בחיי הקטין. לצד האמור, נטען כי הכשרת מעבר המגורים של המשיבה לאחר שעשתה דין לעצמה הינה בבחינת "חוטא יוצא נשכר". לטענת המבקש, פסק הדין בערעור חורג מהמגמה העדכנית בפסיקה של הורות משותפת, וכי היה על בית המשפט להכריז על "מעברו מן העולם" של המושג משמורת.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית כללית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר הימנעות ממתן רשות לערער תגרום למבקש עיוות דין חמור (בע"ם 2127/21 פלוני נ' פלונית , פסקה 5 (6.5.2021) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123, 128 (1982)). המקרה שלפניי אינו בא בגדר אמת מידה זו. הכרעת בית המשפט המחוזי – בשלב זה – נוגעת לשני רכיבים מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה והם מעבר מקום המגורים של המשיבה וזמני השהות. טענות המבקש בסוגיות אלו מופנות למעשה למשקל שניתן לתסקירים, לעמדת האפוטרופסית לסדרי דין, ול"עשיית הדין העצמית" של המשיבה. טענות אלו הן ערעוריות במהותן, וככאלו אין הן מקימות עילה למתן רשות לערער ( בע "ם 3674/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 8 (12.8.2021 ); בע"ם 2928/21 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (29.4.2021) ). יתר טענות המבקש מבקשות למעשה להשיג על סוגיות שבהן בית המשפט המחוזי עוד לא דן, והמשיבה אף טרם הגישה תשובה לגביהן, ובהן חזקת הגיל הרך והמשמורת על הקטין, ומשכך אין מקום ליתן רשות לערער בעניינן.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.