בע"מ 712/11 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים:

י' שפירא, ת' בזק-רפפורט וד' מינץ )

בעמ"ש 8078-06-10, אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט ענייני משפחה בירושלים (כב' השופט ב' גרינברגר ) שלפיו נדחתה תביעתו של המבקש לביטול צווי ירושה שניתנו ביחס לעזבונות הוריו המנוחים ונקבע כי הוא לא צלח בניסיונו לסתור את חזקת ההשמדה של צוואותיהם.

2.

אלה העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו: בראשית שנת 2003, נפגשו המנוחים עם עו"ד יוסף היקרי אשר ערך עבורם צוואות הדדיות זהות (להלן: הצוואות ), במסגרתן ציוו את זכויות הבנייה בבית מגוריהם למבקש, ואת יתר רכושם ציוו לצאצאיהם בחלקים שווים. לקראת תום שנת 2003 פנו המנוחים לעוה"ד היקרי וביקשו ממנו כי ימסור לידם את כל עותקי הצוואות שערכו בפניו. עוה"ד היקרי מסר להם את כל עותקי הצוואות. בשנת 2006 נפטרו המנוחים. משיבה 1, אחותו של המבקש, פנתה לעו"ד היקרי אשר ציין בפניה שאין אצלו עותקים של צוואות המנוחים. לאחר מכן, פנתה משיבה 1 לרשם לענייני ירושה בבקשה למתן צווי ירושה. ביום 7.3.2007 הוצאו צווי הירושה. אותה עת, פנה המבקש לעו"ד היקרי וביקש לבדוק אם יש בידיו עותק של הצוואות. הגם שנמסר לו כי אין העתקי צוואות, אותרו קבצי מחשב בהם הוקלדו נוסחי הצוואות, ללא חתימה וללא תאריך. המבקש פנה לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לביטול צווי הירושה בטענה שהמנוחים הותירו אחריהם צוואות בנות תוקף.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את התביעה בהתבסס על הכלל הפסיקתי לפיו צוואה שלא ניתן לאתרה, חזקה שהושמדה. נקבע, כי המבקש לא עמד בנטל המוטל עליו לסתירת חזקה זו. על פסק דין זה ערער המבקש לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו, קבע בית המשפט המחוזי כי קביעת בית המשפט לענייני משפחה לפיה המבקש לא עמד בנטל ההוכחה היא מסקנה עובדתית הנשענת על התרשמות ישירה. באשר לפגמים הנטענים שיוחסו למשיבה 1 במהלך הוצאת צו הירושה, הרי שאלה אינם מהווים ראיה לסתירת החזקה כי הצוואה הושמדה בזמנו בידי המנוחים. טענת המבקש

כי המשיבה 1 "העלימה" את הצוואות הוא "חשד בעלמא". בית המשפט המחוזי הדגיש שלאחר שלקחו המנוחים את הצוואות מעו"ד היקרי, הם לא נקטו כל פעולה שתגן על תוקף צוואתם ובהתאם לא הפקידו עותק ממנה אצל רשם הירושות, אצל הנהנה העיקרי או אצל איש אמון אחר. העובדה שמשיבה 1 התלוותה למנוחים למשרדו של עו"ד היקרי עת נטלו הצוואות, איננה מצביעה על השתתפות בהשמדת הצוואות או על השפעה בלתי הוגנת מצידה.

3.

עיקר טענותיו של המבקש הוא כי מקום בו אבדו הצוואות המקוריות, יש להתיר הוכחתן בהגשת העתק. העתק צוואה שאינו חתום הוא העתק העונה על דרישות החוק לפי סעיף 68 (ב) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965. לקיחת צוואות המנוחים על ידם ובליווי בעלי עניין בצוואות מעוה"ד שבידיו הופקדו הצוואות הינה השתתפות בעריכת צוואה או הפעלת השפעה בלתי הוגנת על המצווים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. שתי ערכאות דנו לגופו של עניין בתביעתו של המבקש ודחו אותה. סעיף 68 (ב) לחוק הירושה קובע כי צוואה טעונה הוכחה בהגשת המקור. מקום שהוכח כי המקור נשמד בדרך או בנסיבות שאין בהן כדי לבטל את הצוואה או שאי אפשר להגישו, רשאי בית המשפט להתיר הוכחת הצוואה בהגשת העתק או "באופן אחר". ראינו אפוא שלשון החוק מתירה להוכיח צוואה בהגשת העתק. סעיף 25 לחוק מתיר קיום צוואה על אף פגם או חסר בצורתה. מכאן, שהעדר חתימה לא בהכרח מבטל את תוקף הצוואה – בין אם היא מקורית ובין אם עסקינן בהעתק. במקרה הנדון, אף אם נניח שהקבצים שהגיש המבקש מהווים העתק של הצוואות, הרי שאלה הטילו ספק רב באמיתות הצוואות ונכונותן למועד פטירת המנוחים. ניתן היה להוציא את הקבצים בכל שלב. עו"ד היקרי העיד כי המנוחים בחייהם באו אליו בבקשה לקחת כל העתק שהוא שנותר מהצוואות. מועד זה היה לאחר שאלה נשמרו כקבצים. לאמור: את העותקים החתומים לקחו איתם המנוחים לאחר שביקשו "לנקות" את המשרד מכל העתק שהוא. עולה, על פני הדברים, כוונתם הייתה ביטול הצוואות הקודמות ואי השארת כל עותק בידי עורך הדין היקרי. מכאן, אף אם מוענק לבית המשפט שיקול הדעת לראות בקבצים כהעתקים של הצוואות, התשתית העובדתית מלמדת כי המבקש לא עמד בנטל לסתור את חזקת ההשמדה. משכך, ובהיעדר קיומה של צוואה מאוחרת, כי אז יש לחלק את הירושה על פי דין.

5.

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.