בע"מ 7136/16 בע"מ 7136/16

1.מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים במסגרת ערעור שנדון לפניו. הסכמה זו הייתה לקבל באופן חלקי את הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה, כך שמן הסכום שנפסקו לטובת המשיבה בערכאה הראשונה הופחת סך של 48,000 ש"ח. בבקשה הנוכחית למתן רשות ערעור נטען כי פסק דין זה דוחה למעשה את כל ערעורו של המבקש, למעט הסך שהופחת, על אף שהוא נתן את הסכמתו לדחיית הערעור רק בחלק מן הסוגיות. מכאן שפסק הדין המוסכם אינו משקף את הסכמתו. עוד מוסיף הוא וטוען טענות משפטיות ועובדתיות הנוגעות לסכסוך עם המשיבה. לצד הבקשה לרשות ערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

2.מן הפרוטוקול עולה כי למבקש הוצע מתווה מסוים וכי הוא הסכים למתווה זה. מבקשתו הנוכחית עולה כי הוא סבר, ככל הנראה, שהסכמתו זו אינה תקפה ביחס לסוגייה מסויימת, אלא רק ביחס לסוגיות אחרות. מכאן בקשתו להתערב בפסק הדין המוסכם. אלא שמשמעות הטענה היא כי הסכמתו התבססה על אדנים שגויים – הוא סבר כי פסק הדין המוסכם ימצה רק חלק מן הסוגיות שעלו בערעור, ולא את כל טענותיו בערעור. מכאן הסכמתו למתן פסק הדין. לאמור, לטענת המבקש, הסכמתו לפסק הדין כפי שניתן נעשתה בטעות, שכן לא הבין כי כל טענותיו תדחנה.

מבלי להביע עמדה לגופה של טענת המבקש – בכל מקרה די בה כדי להביא לדחיית הבקשה. כלל מושרש הוא כי פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים ממזג מאפיינים שונים. כאשר הטענה היא נגד הליך אישור ההסכם בבית המשפט, יש להגיש ערעור על פסק הדין. ואולם, כאשר הטענות הן נגד הפן ההסכמי, כבמקרה שלנו, כגון טענות של טעות הנוגעת לתוכן ההסכם – הדרך הדיונית לתקיפת פסק הדין היא הגשת תובענה חדשה, שעילתה היא הפגם הנטען בהסכם (ראו ע"א 5914/03 שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח , פסקה 6 (1.5.2005)). אם כן, הדרך הדיונית שבה על המבקש לתקוף את פסק הדין המוסכם, היה ויחפוץ בכך, היא הגשת תובענה חדשה לבית המשפט שנתן את פסק הדין, ולא לנקוט בהליך ערעורי לבית משפט זה.

3.הבקשה נדחית. מכיוון שלא התבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות. הבקשה לעיכוב ביצוע נמחקת בהתאם.