בע"מ 7149/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.9.2020 (רמ"ש 14712-08-20, השופטת ג' לוין ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 8.7.2020 (תלה"ם 28413-01-20, השופטת כ' חדד ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר שנישאו בשנת 2006, ולהם שני בנים משותפים, שעודם קטינים, אחד מהם בעל צרכים מיוחדים. בעת נישואיהם התגוררה המשפחה בישוב באזור המרכז. בראשית שנת 2018 עלו יחסיהם של הצדדים על שרטון והם החלו בהליכי גירושין. בעקבות זאת, הם מנהלים מספר הליכים משפטיים, לרבות בעניין המשמורת על הקטינים והסדרי השהות שלהם. מאז פרידתם של בני הזוג המשיבה מתגוררת עם הקטינים בעיר סמוכה, אך הילדים מוסיפים ללמוד במסגרות החינוכיות בישוב שבו התגוררה המשפחה קודם לכן.

3.

ברקען של ההחלטות שהולידו את בקשת רשות הערעור שבפני עומדת החלטה שניתנה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה עוד ביום 8.7.2019 ובה נקבע כי הקטינים יהיו במשמורת המשיבה, וכן נקבעו הסדרי השהות שלהם עם המבקש (תלה"ם 6884-04-18, השופטת קודלר עיאש ).

4.

מבלי להידרש לפירוט שאינו נחוץ בהקשר הנוכחי, יצוין כי בחודש דצמבר 2019 עבר המבקש להתגורר עם אמו בישוב שבו התגוררה המשפחה קודם לכן. בהמשך לכך, ביום 13.1.2020, הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה עתר לקבל משמורת מלאה או למצער משותפת על הקטינים, ולחלופין להרחיב את הסדרי השהות שלו עמם. כמו כן, המבקש הגיש ביום 19.1.2020 בקשה למתן צו שימנע מהמשיבה לרשום את הקטינים למוסדות לימוד חדשים בעיר מגוריהם בשנת הלימודים הנוכחית (שנת תשפ"א). מנגד, טענה המשיבה בין היתר כי מעת שקיבלה את המשמורת על הקטינים אך טבעי היה שהם יעברו ללמוד במסגרות חינוכיות הנמצאות במקום מגוריהם החדש, וכי הדבר אף עולה בקנה אחד עם טובתם.

5.

ביום 23.1.2020 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה האמורה וקבע שהמשיבה רשאית לרשום את הקטינים למסגרות חינוך בעיר מגוריהם הנוכחית (השופטת קודלר עיאש ). בית המשפט לענייני משפחה ציין כי למבקש נקבעו הסדרי שהות מצומצמים עם הקטינים, וכי המשיבה היא הנושאת בנטל הטיפול בהם ובכלל זאת בהסעתם למוסדות החינוך. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי המבקש מתגורר אצל אמו בעיר אחרת, ועל כן גם מבחינה פורמלית לא ניתן להמשיך ולרשום את הקטינים למוסדות חינוך בישוב. זאת ועוד, בית המשפט לענייני משפחה הדגיש כי המבקש לא העלה כל טעם אמיתי מדוע יש למנוע את שילוב הקטינים במסגרות חינוך המותאמות לצורכיהם בעיר מגוריהם הנוכחית.

6.

ביום 27.1.2020 המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטתו האמורה של בית המשפט לענייני משפחה, וטען בהקשר זה, בין היתר, כי ההחלטה התקבלה על יסוד נתונים עובדתיים שגויים. בהמשך לכך, ביום 13.2.2020 בית המשפט לענייני משפחה דחה אף בקשה זו (השופטת חדד ).

7.

ביום 17.2.2020 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות האמורות לבית המשפט המחוזי (רמ"ש 41568-02-20, השופטת לוין ). ביום 20.5.2020 נערך דיון בבקשה ובו הבהיר המבקש כי אינו מעוניין בביטול רישומם של הקטינים לבתי הספר החדשים, אלא רק עומד על כך שהקטינים ירשמו במקביל גם בישוב מגוריו, על מנת שאם תביעתו למשמורת תתקבל הם יוכלו ללמוד במוסדות החינוך הסמוכים לביתו. על רקע זה, ובהסכמת המשיבה, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקש רשאי לפנות למחלקת החינוך בישוב מגוריו ולבקש את רישום הקטינים, ובלבד שהם ימשיכו להיות רשומים במקביל גם בעיר מגוריהם.

8.

ביום 30.6.2020 המבקש הגיש בקשה חדשה לבית המשפט לענייני משפחה ובה ביקש לקבוע דיון דחוף בתיק קודם לתחילתה של שנת הלימודים החדשה, נוכח כוונתה של המשיבה לממש את העברתם של הקטינים למוסדות החינוך בעיר מגוריהם. הוא הוסיף וביקש כי בית המשפט לענייני משפחה יורה על שמיעת עמדתם של הקטינים בסוגיה.

9.

ביום 8.7.2020 דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה האמורה. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי סוגיית מסגרות החינוך של הקטינים הוכרעה ואין להידרש אליה שוב. בית המשפט לענייני משפחה ציין עוד כי על פי החלטת בית המשפט המחוזי ניתן יהיה להידרש לסוגיה פעם נוספת אם בעתיד תועבר המשמורת על הקטינים לידי המבקש. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה קבע שבשלב זה אין מקום לשמוע את עמדתם של הקטינים בסוגיה, בשים לב לכך שטרם התקבלו תסקיר או חוות דעת ביחס לשאלת המשמורת, ובהתחשב בעובדה שאחד הקטינים הוא בעל צרכים מיוחדים.

10.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי אף על החלטה זו של בית המשפט לענייני משפחה. כפי שצוין בפתח הדברים, בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור. בית המשפט המחוזי עמד על כך שהמבקש העלה את טענותיו המהותיות נגד מעבר הקטינים למוסדות החינוך החדשים במסגרת הדיונית של בקשה לקביעת מועד דיון, והוסיף כי ספק אם ניתן לתת רשות ערעור על ההחלטה בבקשה זו. בית המשפט המחוזי קבע כי אף לגופו של עניין לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי החלטתו הקודמת מיום 20.5.2020 קבעה כי רישומם הכפול של הקטינים נועד שלא לסכל באופן טכני את האפשרות להעברת הקטינים למוסדות חינוך בישוב מגוריו של המבקש ככל שתתקבל תביעתו למשמורת. החלטה זו, כך צוין, לא דנה לגופם של דברים בשאלה היכן ראוי שהקטינים ילמדו וממילא לא הכריעה בה. בית המשפט המחוזי הדגיש כי הקרבה לפתיחת שנת הלימודים אינה מצדיקה כשלעצמה את פתיחת הדיון בסוגיה מחדש. בית המשפט המחוזי התייחס גם לטענות בדבר שמיעת הקטינים, וציין כי בית המשפט לענייני משפחה לא שלל אפשרות זו אלא קבע כי ניתן יהיה לדון בכך בהמשך ההליך, וכי ממילא לא נפל בהחלטה זו פגם.

11.

הבקשה שבפני נסבה על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי שאלת העברתם של הקטינים למוסדות החדשים טרם הוכרעה, בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי, בהחלטתו הקודמת, קבע כי הוא רשאי לרשום את הקטינים למוסדות החינוך בישוב שבו הוא מתגורר. המבקש מוסיף כי אף אם עמדה זו לא תתקבל, הרי שההחלטה על העברת הקטינים למוסדות חינוך חדשים נעשתה מבלי שהתקבלו קודם לכן תסקיר או חוות דעת בעניינם, מבלי שנשמעה עמדתם ותוך פגיעה בטובתם האישית ובזכויותיו ההוריות. על כן, כך נטען, הבקשה מעוררת שאלות רוחביות חשובות בעלות השלכה על תיקי משמורת אחרים שבהם צפויה להתעורר סוגיית העברתם של קטינים למסגרות לימודיות אחרות. המבקש מוסיף כי דחיית הבקשה עלולה לגרום לפגיעה קשה בקטינים, ומציין כי כבר עתה משפיע המעבר לרעה על מצבו הרגשי של אחד מהם. להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 8.11.2020 המבקש הגיש בקשה להוספת שני נספחים לבקשת רשות הערעור, ואף הם הובאו בפני.

12.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי שדינה להידחות, מבלי להידרש לתשובת המשיבה. תחילה יש לציין,

כפי שעמד על כך בית המשפט המחוזי, כי המבקש בחר לשוב ולהעלות את טענותיו הנוגעות להעברת הקטינים במסגרת הדיונית של בקשה לקביעת מועד דיון דחוף. החלטה בבקשה כזו נופלת בגדרו של סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

13.

למעלה מן הצורך, אוסיף כי ממילא הבקשה אינה עומדת באמות המידה המצמצמות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור

(הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , אשר חלות ביתר שאת כאשר עסקינן בבקשת רשות ערעור המופנית להחלטת ביניים (ראו למשל: בע"ם 1006/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 12 (30.3.2016)). חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה נופך עקרוני, מצאתי כי המקרה דנן נטוע בנסיבותיו הקונקרטיות ובממצאים העובדתיים שנקבעו, זאת לאחר שהערכאות הקודמות בחנו את טענותיו של המבקש בצורה ראויה ונתנו דעתן למכלול נסיבות העניין. כך גם לא מצאתי כי הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום לעיוות דין המצדיק את קבלת הבקשה.

14.

אין צריך לומר שאין בדחיית הבקשה כדי להשליך על המשך ההתדיינות בבית המשפט לענייני משפחה, לרבות בנושאים הנוגעים למצבו הרגשי של אחד הקטינים.

15.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו הוצאות.