פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
7168/17
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. פלונית
2. פלוני
בקשה
לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת
ו' פלאוט
) מיום 6.7.2017 ברמ"ש 50167-05-17
בשם המבקש:
עו"ד אמיר רוזנברג
בשם המשיב 2:
עו"ד יוסף כהן
החלטה
1.
בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ו' פלאוט ) מיום 6.7.2017 ברמ"ש 50167-05-17, במסגרתו התקבל באופן חלקי ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ר' מקייס ) מיום 10.5.2017 בתמ"ש 13688-05-16.
2.
המבקש והמשיבה 1 הינם בני זוג לשעבר, אשר מנהלים מזה מספר שנים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת ההליך נושא בקשה זו, הורה בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, על מינוי רואה חשבון מומחה אשר יחווה דעתו בעניינים הכספיים בין בני הזוג. כמו כן, הורה בית המשפט על איסור דיספוזיציה ועל מינוי כונס נכסים לנכסי הצדדים המשותפים בישראל ובארה"ב (להלן: הכונס ), הוא המשיב 2, שתפקידו "למנוע כל פעולה במניות הצדדים בכל החברות לרבות מכירת נכסים מכל מין וסוג שהוא". בחודש נובמבר 2016 קבע בית המשפט לענייני משפחה את מתווה שכר הכונס, אשר כלל בין היתר מנגנון לתשלום שכר ביניים מדי רבעון על חשבון השכר הסופי. באפריל 2017 הגיש הכונס בקשה לתשלום שכרו עבור הרבעון השני למינויו, ברם נוכח אופי פעולותיו אשר כללו חקירות מתמשכות של מעשי המבקש, הושחרו פעולות אלו במסגרת דיווח השעות. זאת, שמצא הכונס כי חשיפת תוכן הפעולות עלולה להביא לסיכול ושיבוש פעולות הכינוס. בהחלטה מיום 10.5.2017 קיבל בית המשפט את בקשת הכונס האמורה, בציינו כי "בוצעו פעולות רבות במסגרת כינוס הנכסים כאשר הצורך לבצע חלק מהפעולות נובע גם מהתנהלותו של המשיב [המבקש]".
3.
המבקש לא השלים עם החלטה זו והגיש לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור, במסגרתה עתר למסירת דוח מפורט ללא כל השחרה שהיא מצד הכונס, אשר יאפשר לו להתייחס כראוי לבקשה לפסיקת שכרו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ודן בה כערעור. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, מיום 6.7.2017, נקבע כי ישנו טעם לפגם באישור שכר טרחה לכונס נכסים ללא ידיעה מה היו הפעולות שנערכו במאות השעות המדווחות על ידו. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לענייני משפחה ישוב וישקול החלטתו בעניין שכר טרחתו של הכונס לאחר שיוגש לו הדוח ללא השחרה. כן נקבע כי לאחר עיון בדוח המלא, "רשאי בית המשפט על פי שיקול דעתו להחזיר את הדוח לכונס או להורות שהוא ישמר בכספת".
4.
מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, במסגרתה נטען כי בית משפט קמא יצר " חיסיון הלכתי חדש ", לפיו יכול שבקשות לתשלומי שכר טרחה של בעלי תפקיד שמונו בידי בית המשפט יהיו "חסויות לנצח" מפני הצדדים לתיק, אשר הם אלה המשלמים מכיסם את שכר הטרחה. לעמדת המבקש, כפועל יוצא של חיסיון זה, בית המשפט יהא רשאי להחליט בבקשות לתשלום שכר טרחה ללא שמיעת עמדות הצדדים, דבר הפוגע בכללי הצדק הטבעי וביכולת המהותית להחליט כאמור בהיעדר מידע וכלים לביקורת. לפיכך, עותר המבקש לביטול קביעותיו של בית משפט קמא לפיהן הדוח המלא יוגש לעיני בית המשפט בלבד.
המשיבים מתנגדים לבקשה, בראש ובראשונה בטענה כי מדובר בבקשה תאורטית שהתייתרה שכן המידע בו היא עוסקת כבר נמסר למבקש ומצוי בידיו. לעמדת המשיבה 1, מטרת הבקשה להלך אימים על הכונס אשר מונה לצורך עצירת הברחת הנכסים שבוצעה הלכה למעשה על ידי המבקש, תוך התעלמות מצווי איסור דיספוזיציה, והחלטות שיפוטיות אחרות. לטענתה, דוח הכונס נותר חסוי רק עד להחלטה אחרת, ולראיה כשמצא זאת בית המשפט לנכון, הורה על חשיפתו המלאה של הדוח בפני הצדדים. הכונס הדגיש בתשובתו לבקשה, כי היא נגועה בחוסר ניקיון כפיים מצד המבקש ובאי כוחו, בהסתרת עובדות רלבנטיות חשובות ובניסיונות הטעייה שונים. לעמדת הכונס, הסודיות הזמנית של פעולותיו בזמן אמת הייתה בבחינת כורח, נוכח פעילותו האינטנסיבית של המבקש להברחת נכסיו תוך שימוש לרעה בדיווחי הכונס והפרת צווי בית המשפט. מדובר היה, כך נטען, ב"כלי עבודה חיוני בעת הכינוס בלבד", כלי שבנחיצותו שוכנע בית משפט קמא.
5.
לאחר עיון בבקשה, בתשובות המשיבים ובנספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין עם המשיבים ויש להורות על דחייתה.
כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה משיקולי צדק או לשם מניעת עיוות דין חמור (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה דנן אינה עומדת באמות מידה אלו. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשה אופי עקרוני, עיקר טענותיו מופנה כנגד הסודיות הזמנית שהוטלה על פעולות הכונס בעניינו, וזאת בשל נסיבותיו הפרטניות המיוחדות. בנסיבות אלו, אין מתעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור, ואף עיוות דין לא נגרם כאן. ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שהמידע אותו ביקש העותר לחשוף לעיניו כבר הגיע לידיו.
6.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות בסך 3,000 ₪, שיחולקו שווה בשווה בין המשיבים.
ניתנה
היום, י"א בכסלו התשע"ח (29.11.2017).
ש ו פ ט