בע"מ 7169/18 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, העוסקת ברצונו של המבקש – מנהל מיוחד שמונה לנכסי חייב המצוי בהליכי פשיטת רגיל – לממש עיקול על חלקו של החייב בדירת מגורים. המשיבה הייתה נשואה לחייב, והיא מחזיקה בחלק האחר של הזכויות בדירה. ערכאות קמא קבעו, בין היתר, כי בנסיבות העניין לא ניתן לממש את העיקול באמצעות הליך של פירוק שיתוף, שבו ייכנס המבקש לנעלי החייב, לנוכח חוזה שנכרת בין החייב למשיבה, המונע מן החייב לדרוש פירוק שיתוף.

מכאן הבקשה שלפני, בה טוען המבקש כי הכרעת ערכאות קמא מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים, למשל כיצד יש להכריע ב"תחרות" בין צו עיקול והסכם להעברת הזכויות המעוקלות, או מהי הדרך הראויה לממש צו עיקול בנסיבות כגון דא. המשיבה, מנגד, סבורה כי פסק הדין קמא אינו מצדיק דיון בגלגול שלישי.

2.

עיון בדעת הרוב בבית המשפט המחוזי מעלה כי לא נקבעו כל קביעות ביחס לשאלות המשפטיות הכלליות שהעלה המבקש בבקשתו. ההכרעה התבססה אך ורק על פרשנות החלטת בית המשפט של פשיטת רגל, שבה הורה בית המשפט המחוזי על ההליכים שיש לנקוט בנסיבות העניין (פסקה 27 לפסק הדין). לא נדונה השאלה מהי דרך המלך הדיונית שבה יש לפסוע, ולא לובנה השאלה מה היחס בין צו העיקול לטובת צד שלישי לבין החוזה שנערך בין החייב למשיבה, להעברת הזכויות בדירה. להפך, בית המשפט ציין במפורש כי אין מקום לברר את הטענות המשפטיות הנוספות שהעלה המבקש במסגרת הערעור, תוך הפניה להליכים המתאימים: "ככל שלמערער טענות כנגד ההסכם או כנגד הזכויות הנובעות מהסכם זה – עליו להגיש תביעה מתאימה... ככל שהמערער יפעל למימוש העיקול בדרך של מכירת בית המגורים – קביעות בית משפט קמא... לא יחשבו כ'מעשה בית דין'" (פסקאות 29, 32 לפסק הדין). בנוסף לכך, לא נגרם למבקש עיוות דין, שכן לא ניתנה הכרעה מהותית ביחס לזכויות המעוקלות. בית המשפט המחוזי ציין: "יובהר כי אין בקביעותי משום פגיעה בזכויות הנושה שלטובתו הוטל העיקול על חלקו של החייב". כמצוטט לעיל, אף לא נשללה האפשרות לנקוט הליכים מתאימים שעשויים להוביל, בסופו של דבר, למימוש העיקול. עולה כי ההכרעה אך שללה דרך דיונית אחת לשם מימוש הזכויות, וגם זאת על בסיס פירוש החלטתו הקונקרטית של בית המשפט של פשיטת רגל, ולא מכוח הסדרים משפטיים עקרוניים. הנה כי כן, הכרעת הדין קמא – מבחינת התוצאה – אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ומתן רשות הערעור אינו דרוש לשם מניעת עיוות דין (ראו תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

3.

הבקשה נדחית. לנוכח מכלול נסיבות העניין, אין צו להוצאות.