בע"מ 7187/11פלוני נ. עו"ד אלישע כהן

1.

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד מרכז (כב' א' יעקב ) ברמ"ש 9174-06-09, בגדרו התקבלה עמדת המשיב 1 – כונס הנכסים – בכללותה, ובפרט בנוגע להשתת חוב ארנונה על המבקשת.

להלן אביא הנתונים הנדרשים להכרעה.

2.

המבקשת והמשיב 2, הינם בני זוג לשעבר, אשר מנהלים הליכי פירוק שיתוף. בין יתר נכסיהם המשותפים, בני הזוג החזיקו בזכויות במקרקעין עליו בנוי אולם אירועים (להלן: האולם ), וכן במניות בחברת "דל וינו הפקות (1998) בע"מ" (להלן: החברה ). לצורך מימוש פירוק השיתוף – בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, מינה את המשיב 1 ככונס הנכסים (להלן: הכונס ). לשם כך הוחלט לבצע התמחרות על האולם והחברה. נקבע כי ההתמחרות תיערך על בסיס מתווה שהתווה הכונס, אשר כלל למעשה שני הסכמים – הסכם מסגרת (להלן: הסכם המתווה ), והסכם נוסף, אשר נועד להסדיר את ביצועו של הסכם המתווה (להלן: הסכם המכר ).

בעקבות בקשת רשות ערעור (על החלטת בית משפט השלום מתאריך 21.5.2009) שהגיש המשיב 2 מתאריך 11.6.2009 – בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב ) נדרש לפירוק השיתוף ובהחלטה מתאריך 17.6.2009 קבע כי כונס הנכסים יהיה רשאי לפנות אליו לשם מתן הוראות והוא פטור מפניה לבית המשפט לענייני משפחה.

יצוין כבר עתה, כי בין יתר החלטותיו, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע, בהחלטה מתאריך 4.4.2011, כי אם ישנן הוראות סותרות בין ההסכמים –הוראות הסכם המתווה גוברות. בתאריך 20.7.2009, נערך בין בני הזוג הליך התמחרות על האולם ומניות החברה, ובסופו זכה המשיב 2 בנכסים.

3.

עוד טרם שבוצע הליך ההתמחרות, החברה צברה בתקופות שונות חובות ארנונה על האולם, והן נושא המחלוקת בין הצדדים, כפי שיבואר מיד בסמוך.

בתאריך 11.7.2011, הגיש המשיב 2 בקשה שכותרתה "בקשה לתשלום יתרת חוב שהותירה המשיבה 2 (המבקשת כאן – ח"מ ) מתוך קופת הכינוס". על בקשה זו, הגיבה המבקשת כאן בתאריך 9.8.2011, ולאחר מכן הגיב על הבקשה הכונס בתאריך 18.8.2011. הכונס טען בתגובתו כי למבקשת מיוחסים חובות ארנונה של החברה בסך של 1,768,436 ש" ח. משכך, ביקש הכונס, בסעיף 20 לתגובתו, כי בית המשפט ייתן הוראה "לאשר לכונס לשלם מקופת הכינוס את חלקה של המשיבה 2 (המבקשת – ח"מ )

בחובות הארנונה".

4.

בתאריך 18.8.2011 (המועד בו הגיש הכונס את תגובתו) – אישר בית המשפט המחוזי הנכבד את בקשת הכונס (להלן: ההחלטה המוקדמת ), וכתב בזו הלשון:

"עמדת הכונס מקובלת עלי ככתבה וכלשונה.

לפיכך ניתנים צווים והוראות כמבוקש על ידו בסעיף 20 לתגובתו זו, על כל סעיפי המשנה שבו".

5.

המבקשת טענה כי לא ניתנה לה הזדמנות להגיב לגופם של דברים והגישה בקשה לביטול ההחלטה על שום שניתנה במעמד צד אחד. עם זאת, בית המשפט המחוזי, הגיע לכלל מסקנה כי ההחלטה לא ניתנה במעמד צד אחד ועל כן דחה את בקשת המבקשת.

הבקשה שבפני עניינה בכך כי יותר ערעור על ההחלטה המוקדמת .

טענות הצדדים

6.

לוז טענתה של המבקשת מתייחס לטעות לכאורה של בית המשפט הנכבד על אשר קיבל את עמדת הכונס בנוגע לחוב הארנונה. לטענתה, מעת שזכה המשיב 2 בהתמחרות, הוא נושא לבדו בחובות הארנונה כחלק מרכישת הזכויות בחברה (על חובותיה). מעבר לכך, המבקשת טוענת כי טעה בית המשפט בכך שלא נימק את החלטתו.

7.

על טענתה המהותית של המבקשת השיבו המשיבים כי מכירת הנכסים לא כללה את חובות הארנונה שאליהן התייחס הכונס בתגובתו מתאריך 18.8.2014. בנוסף לאמור העלה המשיב 2 טענות דיוניות שונות.

דיון והכרעה

8.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים נוגעת בעיקרה לשאלות בדבר פרשנות חוזה, וביאור היחס בין סעיפי הסכם המתווה לסעיפים בהסכם המכר. אין צורך להידרש לפרטי המחלוקת האמורה לצורך ההכרעה כאן – מהטעם שיובהר מיד בסמוך.

9.

הלכה היא, כי העדר הנמקה כשלעצמו משמש עילה להתערבות במסגרת בקשת רשות ערעור בגלגול שלישי (ראו: ב-רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (23.1.2006) (להלן: עניין

כל הצפון )). אשר על כן, במקרה כגון זה המונח לפני, יהיה נכון להחזיר את התיק לבית משפט המחוזי שדן בעניין זה, כדי שידון מחדש בסוגיה תוך מתן הנמקה (כמו שנהג בית המשפט גם ב עניין

כל הצפון ).

10.

נוכח האמור לעיל אני נותן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז הנכבד ובמסגרת הערעור מורה כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיחליט מחדש – בהחלטה מנומקת – באשר לטענת המבקשת המתייחסת לחוב הארנונה, נושא בקשת רשות הערעור. במסגרת זו וטרם מתן ההחלטה החדשה – תינתן לצדדים זכות לפרוס את טענותיהם, בעניין חוב הארנונה, זאת מחמת הספק שנפל בדבר ההזדמנות שניתנה למבקשת לפרוס את טענותיה לגופם של דברים (השוו: ע"א 10064/06 גיאו-בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ נ' אהרון ריבלין (21.2.2013).

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.