בע"מ 7195/21 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 14.10.21, בעמ"ש 38953-09-20 (השופטות ת' בזק רפפורט , מ' אילני , ו מ' ליפשיץ-פריבס ), בו בוטל פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, מיום 10.8.20, בתמ"ש 8099-07-20 (השופט נ' פלקס – סג"נ ).

2.

המבקשת והמשיב, בני זוג לשעבר, מנהלים ביניהם סכסוך ארוך וכאוב בערכאות. השתלשלות האירועים כולה הובאה לפתחו של בית משפט זה לא מכבר, בהקשר אחר ( בע"מ 5827/19

פלוני נ' פלונית ( 16.08.2021)), ואין צורך להידרש לכך עתה. עניינה של הבקשה שלפנינו, בצו איסור יציאה מן הארץ שהגביל את המבקשת מלצאת יחד עם שלוש בנותיה לחו"ל, אלא אם תיתן ערובות ניכרות. לאחר מתן הצו, הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בה עתרה לביטול המגבלות, ובפרט התבקש בית המשפט לאפשר לה, באופן דחוף, לצאת לחו"ל יחד עם בנותיה, עקב מות אביה באוסטרליה. תביעה זו נדחתה על ידי בית המשפט לענייני משפחה, תוך שצוין בפסק הדין, כי כתב התביעה שהוגש אינו כולל בקשה לסעד כללי וקבוע להסרת המגבלות שהוטלו על המבקשת, ועל כן, היא אינה יכולה לטעון לסעד כללי כאמור, אלא אם תגיש כתב תביעה מתוקן, שבו תבקש סעד זה במפורש. משחלף המועד, ולא הוגש כתב תביעה מתוקן – הורה בית המשפט על מחיקת התביעה.

3.

על פסק דין זה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. לטענתה, לא היה מקום להורות על תיקון כתב התביעה או למחקוֹ, שכן הוא כלל במפורש סעד כללי לביטול המגבלות. על כן, לדברי המבקשת, לא כדין נמחקה התביעה. בית המשפט המחוזי נעתר לערעור, וקבע כי אכן נפלה שגגה תחת ידו של בית המשפט לענייני משפחה במחיקת התביעה. לדבריו: "לא נראה כי בית המשפט קמא פירט מהם התיקונים הנחוצים בכתב התביעה, לשיטתו, ומדוע, בהינתן שהתביעה כללה דרישה לשינוי התנאים שנקבעו כהסדר זמני, גם ללא תלות בנסיעה הקונקרטית שעמדה על הפרק באותה עת, יש למחוק את כתב התביעה בטרם הוגש כתב [הגנה] ובטרם נטענו טענות הצדדים". נוכח האמור, הורה בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, על-מנת שיחדש את הדיון בטענות המבקשת.

המבקשת לא הסתפקה בהכרעת בית המשפט המחוזי, ומכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי.

4.

בבקשתה, טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהסתפק בחידוש ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, ולא נדרש לטענותיה לגופן. לטענתה, הסעד שהתבקש במסגרת הערעור היה "ביטול תנאים מגבילים ליציאת ילדות לחו"ל במסגרת המשמורת" – סעד שבית המשפט המחוזי לא התייחס אליו כלל. לדברי המבקשת, "על אף שמצא כי הערעור הוגש, בצדק, לא הכריע בית המשפט בטענות המבקשת לגופן ובעצם – לא קיים בהן דיון כלשהו. בתום דיון קצר החליט בית המשפט המחוזי לא להחליט ועם זאת שקיבל את הערעור, במקום להכריע בטענות המבקשת – החזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה 'על מנת שיתן הוראות בדבר אופן המשך ניהול התיק'" . הכרעה זו, כך המבקשת, יוצרת עיוות דין משמעותי, אשר מצדיק את קבלת הבקשה לערעור ב'גלגול שלישי'.

5.

דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי צורך להידרש לתגובה מאת המשיב, על יסוד תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) התשפ"א-2020. הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בניגוד לטענת המבקשת, גם עיוות דין אין כאן; אף אם יש ממש בטענת המבקשת לפיה בית המשפט המחוזי צריך היה לבחון את מגבלות הנסיעה לגופן, סוף-סוף היא עתידה לקבל את יומה בבית המשפט לענייני משפחה. טענות המבקשת תישמענה בבית המשפט לענייני משפחה במלואן – וחזקה כי הן תישמענה בלב פתוח ובנפש חפצה. בנסיבות הללו אין הצדקה לדיון ב'גלגול שלישי'.

6.

למעלה מן הצורך, אציין, כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה. המבקשת טוענת כי הסעד שביקשה במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי, כלל גם את ביטול התנאים המגבילים את בנותיה מלצאת לחו"ל. דא עקא, עיון בהודעת הערעור, מלמד, כי לא מיניה ולא מקצתיה. בהודעת הערעור נכתב, 'ברחל בתך הקטנה', כי – "הערעור מוגש, אפוא, על קביעותיו של בית המשפט לגבי הבקשה הכללית שהגישה המערערת ושנמחקה ללא דיון" . בהתאם, גם הסעד האופרטיבי היחיד שנתבקש בכתב הערעור נוסח באופן הבא: "לאור כל האמור, יתבקש בית המשפט לבטל את פסק הדין ולחייב את המשיב בהוצאות משפט, ושכ"ט עו"ד". בית המשפט המחוזי נעתר אפוא לערעור במלואו וללא סייג, ולפיכך יש לתמוה על החלטת המבקשת להשיג על פסק הדין.

הבקשה נדחית אפוא בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא יֵעשה צו להוצאות.