בע"מ 7220-22 בע"מ 7220-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 12.7.2022, וכן על החלטה נוספת שנתן ביום 30.10.2022 (רמ"ש 65721-06-22, השופטת א' אלון). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות מיום 21.6.2022 (ה"ט 27782-06-22, השופטת ל' דהן חיון).

2.המבקשת, שאינה מיוצגת, מנהלת מסכת של הליכים בבית המשפט לענייני משפחה, הנוגעים לסכסוך בינה לבין המשיב, בן זוגה לשעבר ואבי ילדיה, בנושאים הקשורים לגירושין ולמשמורת על ילדיהם הקטינים. ביום 14.6.2022 המשיב עתר לבית המשפט לענייני משפחה למתן צו הגנה במעמד צד אחד לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001. בו ביום התקיים דיון במעמד צד אחד, שלאחריו הורה בית המשפט לענייני משפחה, בהסכמת בן הזוג, על מתן צווים הדדיים שיחולו במערכת היחסים בין השניים. בהמשך לכך נקבע דיון בבקשה במעמד שני הצדדים. ביום 21.6.2022 ניתנה החלטה של בית המשפט לענייני משפחה שבמסגרתה נקבע מתווה הדיון. באותו החלטה צוין בטעות כי "המשיבה [המבקשת – ד' ב' א'] תיוצג באמצעות משטרת ישראל".

3.המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על החלטה זו, ובה קבלה על הנוסח האמור. בהחלטתו מיום 4.7.2022 קבע בית המשפט המחוזי כי מדובר בטעות הקלדה. בעקבות זאת, בהחלטה מיום 5.7.2022 קבע בית המשפט לענייני משפחה כי אכן מדובר בטעות סופר, ולמעשה ההחלטה כוונה לכך שהמבקשת תזומן באמצעות משטרת ישראל. ביום 11.7.2022 הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, במסגרת אותו הליך, כתב טענות נוסף (המתפרס על פני 116 עמודים) שנשא את הכותרת "ערעור". מסמך זה כלל טענות רבות נוספות כלפי המשיב וכנגד גורמים נוספים. עוד עתרה המבקשת במסגרת זו לביטול כל ההחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה לאורך השנים בעניין הסכסוך בינה לבין המשיב. בפסק דינו הנזכר, דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור, בקבעו כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה תוקנה זה מכבר, כך שהתייתר הצורך לדון בטעות הסופר שנפלה, וכן כי הטענות הנוספות שנטענו חורגות ממסגרת ההליך. המבקשת הגישה שלוש בקשות שונות לאחר מכן, שבהן עתרה לעיון חוזר בפסק הדין, ואלו נדחו בהחלטותיו של בית המשפט המחוזי, מהימים 31.7.2022, 8.8.2022 ו-30.10.2022.

4.ביום 30.10.2022 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנן, שבה העלתה שלל טענות ביחס להליכים המשפטיים השונים שהיא מנהלת. לצדה היא הגישה בקשה לפטור מאגרה והפקדת ערובה. ביום 29.11.2022 ניתנה החלטה הפוטרת את המבקשת מתשלום אגרה, אך נקבע כי עליה להפקיד ערובה "בסך מתון ביותר" בגובה 1,500 שקלים וזאת עד ליום 7.12.2022 (הרשמת ל' משאלי שלומאי). המבקשת הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה, וזו נדחתה, אך נקבע כי היא תהיה רשאית להפקיד את הערובה עד ליום 2.2.2023. בהמשך ניתנה לה ארכה נוספת להפקדת הערובה עד ליום 15.2.2023.

5.המבקשת לא הפקידה את הערובה, ותחת זאת הגישה אתמול, 12.2.2023 בקשה שכותרתה "מתן הוראות ובקשה בצידה 'צו עשה'" (להלן: הבקשה הנוספת). הבקשה הנוספת סווגה על-ידי המזכירות כבקשה לסעד זמני, ולפיכך הועברה בשלב זה לטיפולי.

6.ככל שניתן להבין מהבקשה הנוספת, המבקשת מלינה במסגרתה על התנהלות הערכאות השונות שדנו בעניינה, וכן מעלה שלל טענות ביחס לבן זוגה לשעבר ולאנשי מקצוע שונים המטפלים בה. המבקשת אינה מתייחסת במסגרת הבקשה הנוספת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי או להחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה העומדים ביסוד ההליך, ולמעשה היא חוזרת על טענותיה השונות כפי שהוצגו בבקשת רשות הערעור. בשים לב לכך שהמבקשת לא הפקידה ערובה כנדרש, ובהתחשב בתוכן הזהה של בקשת רשות הערעור והבקשה ל"צו עשה", לא ניתן לפתוח פתח לדיון בבקשת רשות הערעור ב"מסלול עוקף" על דרך של הגשת בקשה לסעד זמני. ממילא, לא מצאתי להידרש לטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור, משזו כלל אינה מתייחסת לפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

7.בטרם סיום מצאתי לנכון להוסיף, כפי שהוצע למבקשת גם בהליכים הקודמים שניהלה, כי טוב תעשה אם תפנה לסיוע המשפטי לצורך בחינת ייצוגה בהליכים הנוספים שהיא מנהלת.

8.בקשת רשות הערעור נדחית אפוא, ועמה הבקשה הנוספת שסווגה כבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.