בע"מ 7310/09 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה ע'י ב'כ משרד הרווחה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בעמ''ש 3282-10-08 (כבוד השופטים א' יעקב, ב' ארנון, ז' בוסתן) מיום 22.06.2009, שבו נדחה הערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון בתמ''ש 7381/05 (כבוד השופט ש' בוקובסקי) מיום 30.07.2008, בו נקבע שמשיבה 2 תהיה אפוטרופא על גופה ורכושה של גב' ח.ר. (להלן: החסויה ) .

1.

החסויה הינה קשישה ילידת 1924. החסויה אובחנה כסובלת מ- cognitive disorder , קרוב לוודאי על רקע תהליך דמנטי. בחודש 6/2005 הגיש משיב 1 בקשה למינוי אפוטרופוס לחסויה, לגוף ולרכוש. המבקשת, בתה של החסויה, התנגדה למינוי אפוטרופוס לחסויה בטענה שהחסויה אינה זקוקה לעזרה בניהול ענייניה. ביום 24.11.05 מינה בית המשפט את ד''ר יובל מלמד, כמומחה רפואי לצורך בדיקת כשרותה המשפטית של החסויה. ד''ר מלמד המליץ על מינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש החסויה. על פי החלטות בית המשפט, הוגשו תסקיר מיום 19.10.06 ותסקיר משלים מיום 12.2.08. שני התסקירים קבעו שיש למנות אפוטרופוס לחסויה. בהחלטה מיום 27.2.07 מונה ד''ר אלי קריצ'מן על ידי בית המשפט כמומחה רפואי לצורך בדיקת בנותיה של החסויה, המבקשת והמשיבה 3, לשם בחינת האפשרות למנות אחת מהן כאפוטרופא לחסויה. ד''ר קריצ'מן קבע כי המבקשת סובלת מהפרעה נפשית מג'ורית.

2.

ברקע הדברים יש לציין כי החסויה הייתה הבעלים של דירה בבת ים (להלן: הדירה ), אשר הייתה נכס המגורים היחיד של החסויה. ביום 16.1.02, חתמה החסויה על תצהיר לפיו היא מעבירה את זכויותיה בדירה, ללא תמורה, למבקשת. ביום 22.5.02 הועברו בלשכת רשם המקרקעין זכויות החסויה בדירה, ללא תמורה, על שם המבקשת. ביום 20.2.06 חתמה המבקשת על חוזה למכירת הדירה לצדדים שלישיים. המערערת נטלה לעצמה את התמורה שהתקבלה בגין מכירת הדירה, סך השווה בשקלים ל-111,000 דולר. החתימה על חוזה המכר נעשתה כאשר ההליך למינוי אפוטרופוס לחסויה היה תלוי ועומד. המערערת לא דיווחה לבית משפט קמא על דבר מכירת הדירה ועל כך שהחסויה תאלץ לפנות את הדירה כתוצאה מכך.

3.

בעקבות עסקת המכר, החסויה פינתה את דירת מגוריה. המבקשת העבירה את החסויה לדירה שרכשה בתל אביב, בה התגוררה היא עצמה, ושיכנה את החסויה יחד עימה. בתסקיר אגף הרווחה של עיריית תל אביב מיום 19.10.06 נקבע כי אורח חייה של החסויה בדירה החדשה אינו תואם את צרכיה. פקידת הסעד התרשמה שהחסויה נמצאת כבת ערובה אצל המבקשת, באופן אשר פוגע בטיפול לו זקוקה החסויה. עוד צוין כי במועד מינוי האפוטרופוס לא נותרו לחסויה חסכונות.

4.

כאמור, משיב 1 הגיש בקשה לבית המשפט לענייני משפחה למנות את "שי" אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע''מ (להלן: שי אפוטרופסות ), כאפוטרופא על גופה ורכושה של החסויה. בית המשפט קיבל את הבקשה, בקובעו שמצבה הבריאותי של החסויה מצריך מינוי אפוטרופוס לגופה ורכושה לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ''ב-1962. ההחלטה התבססה על חוות דעת המומחים והתסקירים, מהם עלה כי אין החסויה יכולה לדאוג לענייניה, ותלויה לחלוטין במבקשת. עוד נקבע שייפוי הכוח הנוטריוני שהיה בידי המבקשת לניהול ענייניה הכספיים של החסויה פקע, בעקבות מצבה של החסויה אשר אינה מסוגלת לפקח בצורה נאותה על התנהלות המבקשת. לאור האמור קבע בית המשפט כי אין מי שמוסמך לדאוג לענייני החסויה. בית המשפט קבע, מכוח סעיף 35 לחוק הכשרות המשפטית, כי בנסיבות העניין הגורם המתאים ביותר לתפקיד יהיה גורם מקצועי ניטראלי, ולא המבקשת, בכדי להבטיח את טובת החסויה. כאמור, בקשת המשיב התקבלה.

5.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו שלא נמצא כל פגם בפסק דינו המנומק והמפורט של בית המשפט לענייני משפחה.

מכאן הבקשה שלפניי.

6.

המבקשת טוענת כי היה מקום לקבל את ערעורה, בהדגישה מספר טיעונים עיקריים: ראשית, מינוי האפוטרופוס לחסויה במקרה זה פוגע פגיעה חמורה באוטונומיית הרצון שלה, שכן החסויה מסוגלת לנהל את ענייניה והביעה במפורש את רצונה להתגורר עם המבקשת. בנוסף טוענת המבקשת שחוות הדעת והתסקירים שהתקבלו על ידי בתי המשפט קמא לא משקפים את המצב לאשורו, ושבתי המשפט קמא טעו כאשר התעלמו לחלוטין מדבריה של החסויה, מהעובדות, מחוות הדעת, ומהמוצגים שהובאו בפניהם. עוד נטען שהאפוטרופא מונתה שלא כדין ואיננה גורם מקצועי ניטראלי, מכיוון שהיא פעלה באופן בולט כנגד האינטרסים, הרצון וטובת החסויה. בין שאר טענותיה מטילה המבקשת חוסר אמון באובייקטיביות של בית המשפט קמא, אשר גרם לדבריה לפגיעה בכללי הצדק הטבעי. כן הפנתה האשמות חמורות כלפי שי אפוטרופסות באופן כללי, וכן באופן ספציפי בהקשר של המקרה דנן. האשמות דומות הופנו כלפי פקידת הסעד, וככלל נטען שקיים שיתוף פעולה בין פקידות הסעד, האפטרופא ומשיבה 3 נגד החסויה והמבקשת. לטענת המבקשת, טובת החסויה מחייבת את ביטול מינויה של שי אפוטרופסות כאפוטרופא.

7.

לאחר עיון בבקשה נחה דעתי כי בנסיבות העניין דינה להידחות. הבקשה איננה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע''א 9168/08

מריו לזניק נ' ענבר ליס בע''מ

(לא פורסם, 3.2.09)). מעבר לנדרש אציין כי לא התרשמתי שיש ממש אף לא באחת מטענות המבקשת. בית המשפט לענייני משפחה הכריע באופן ענייני, מפורט ומנומק, תוך התבססות על חוות דעת מומחים ותסקירים, בדבר אי יכולתה של החסויה לדאוג לענייניה ועמד על ניגוד העניינים וחוסר היכולת של המבקשת למלא תפקיד זה. אכן מסכת העובדות מצביעה על קושי רב במסירת תפקיד האפוטרופסות לידי המבקשת. התמונה, כפי שהונחה בפני בית המשפט קמא היא כי טובתה של החוסה מצדיקה כי לתפקיד ימונה גורם מקצועי וניטראלי. אשר ליתר טענות המבקשת, אין בטענות אלה ממש, לא הוצג להן ולו בסיס קלוש, ומוטב היה שלא נטענו מלכתחילה.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.