בע"מ 7320/16 בע"מ 7320/16

1.

בין הצדדים - אם ובנה האחד מזה (המבקשים) ובן אחר שלה (המשיב) מזה - מתנהל סכסוך, ככל הנראה כחלק מסכסוך רחב יותר, בנוגע לדירה שנרכשה על ידי אבי המשפחה, אשר הלך זה מכבר לעולמו, ונרשמה על שם שני הבנים, המבקש והמשיב. בבית המשפט לענייני משפחה נדונו תביעת המשיב לפירוק השיתוף בדירה, ומנגד תביעת האם והמבקש למתן סעד הצהרתי לפיו האֵם היא הבעלים של הדירה, וזאת בטענה כי הדירה נרשמה מלכתחילה על שם הבנים בנאמנות עבור האב, ולאחר פטירתו ירשה האם את כל עזבונו.

2.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת האם והמבקש וקיבל את תביעת המשיב לפירוק השיתוף. נקבע כי הדירה תימכר כפנויה למרבה במחיר והתמורה תחולק בין המבקש והמשיב בחלקים שווים.

3.

על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי החליט ש לא

לעכב את מימוש הליך פירוק השיתוף עליו הורה בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, לצורך הבטחת חלקה של המבקשת בדירה, ככל שזה יוכר בסופו של הליך הערעור, הורה בית המשפט כי התמורה שיקבל המשיב ממכירת הדירה תופקד בנאמנות, וזאת בכפוף להתחייבות האם לכל נזק שייגרם למשיב וכן בכפוף להפקדת סך של 40,000 ₪ בקופת בית המשפט עד ליום 20.7.2016. הודגש כי אם לא יופקד האמור תחשב הבקשה כנדחית.

4.

על החלטה זו הגישו האם והמבקש את בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה טענו כי טעה בית המשפט המחוזי, הן בהעריכו את סיכויי הערעור והן באשר למאזן הנוחות. האם והמבקש הדגישו כי הנזק שעלול להיגרם לאם כתוצאה ממכירת הדירה הוא רב, ובעיקר הדגישו את ההוצאות הרבות הכרוכות בכך ואת הפגיעה במקור הכנסתה של האם הנהנית מדמי שכירות המתקבלים בעד הדירה.

5.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. אמנם, על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם קלושים, וייתכן שאף למעלה מכך בשים לב לקביעתו של בית משפט השלום כי המבקש והמשיב החזיקו בדירה בנאמנות עבור האב. עם זאת, בחינתו של התנאי בדבר מאזן הנוחות מוביל למסקנה כי הכף אינה נוטה, ודאי לא באופן מובהק, לטובת האם והמבקש. בית המשפט המחוזי עמד על כך כי הנזקים שעלולים להיגרם לאם כתוצאה ממכירת הדירה ניתנים לפיצוי כספי וכי אין מדובר בדירת מגורים לגביה הנטייה היא להורות על עיכוב ביצוע, ועל כן הורה על דחיית הבקשה לעכב את הליך פירוק השיתוף. לא מצאתי כל פגם המצדיק התערבות בכך. בנוסף, כמצוין לעיל, בית המשפט לא התעלם מטענתה של האם בדבר קשיי גביה מהמשיב - טענה אשר לא נסתרה בהעדר תצהיר מטעם המשיב - ועל כן הורה על הפקדת התמורה מהמכירה בחשבון נאמנות, אך זאת כנגד התחייבות והפקדה לקופת בית המשפט מצדה של האם. יצוין כי מבקשת רשות הערעור עולה, כי האם לא הפקידה את הסכום האמור משום שלדעתה "אין בהחלטה כדי לאזן בין הנזקים", ועל כן בהתאם להחלטת בית המשפט יש לראות את הבקשה כאילו נדחתה במלואה; אך מובן כי בהקשר הזה אין לאם להלין אלא על עצמה. סיכומו של דבר, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת בית המשפט, ואיני נעתר לבקשת רשות הערעור.

6.

לפני סיום אציין, כי בשל תקלה לא ניתנה החלטה בבקשה בסמוך לאחר הגשתה (יום 21.9.2016, כשהעירבון שולם רק ביום 11.10.2016), ועל כך הסליחה עם הצדדים.

7.

מן הטעמים האמורים לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.