בע"מ 7355/20 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיב 1 הם אחים, והמשיב 2 אביהם (להלן: האחים ו האב ). אמם של האחים נפטרה, ושישה ימים קודם לפטירתה, חתמה על צוואה בעדים ובה ציוותה את כלל רכושה למבקש (להלן בהתאמה: האם או המנוחה ; ו הצוואה ). לאחר שנפטרה, הגיש האב בקשה למתן צו ירושה לעיזבונה של המנוחה. המבקש הגיש התנגדות לבקשה זו ובצדה בקשה לקיום הצוואה. המשיב 1 התנגד לבקשה לקיום הצוואה בטענה כי המבקש ניצל את מצבה הפיזי, הקוגניטיבי והרגשי הקשה של האם לפני פטירתה. ההליכים נדונו במאוחד ובפסק דין מיום 19.6.2017 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' סגנית הנשיאה ר' מקייס ) את ההתנגדות לקיום הצוואה, וקבע כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש, ותוך נטילת חלק משמעותי בעריכתה מצדו. על רקע האמור וקביעות נוספות לעניין מאפייני התא המשפחתי, התקבלה הבקשה למתן צו ירושה ונדחתה התנגדותו של המבקש לה (להלן: ההליך הקודם ). ערעור על פסק הדין ובקשת רשות לערער שהגיש המבקש – נדחו (בע"ם 648/19 פלוני נ' פלוני (25.5.2020) (להלן: בע"ם 648/19 )).

2.

למחרת החלטת מותב בית משפט זה הגישו המשיבים פסיקתה למתן צו ירושה לחתימת בית המשפט לענייני משפחה, והמבקש הגיש התנגדותו לכך בטענה כי לא התקיים דיון מהותי בשאלת מעמדו של האב כיורש על פי דין. בהחלטה מיום 1.6.2020 הורה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' סגנית הנשיאה ר' מקייס ) על קבלת הנוסח שהציעו המשיבים וכי הפסיקתה המבוקשת תיחתם בהחלטה נפרדת. צוין כי הבקשה למתן צו ירושה הוכרעה כבר בגדרי ההליך הקודם, שהפך חלוט, וכי ההליך שהתנהל בין הצדדים בסוגיה זו בשלב הנוכחי "היה מיותר ובגדר בזבוז זמן שיפוטי" (סעיף 24 להחלטה). לכך הוסף כי כעולה מפרוטוקול הדיון לפני בית משפט זה, טענותיו של המבקש הועלו בדיון בבקשת הרשות לערער וגם לאחר שמיעתן המליץ בית המשפט לבאת כוחו לחזור בה מן הבקשה (המלצה שהתקבלה על ידי המבקש).

3.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) דחה בקשת רשות לערער שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (לאחר שהמבקש הודיע כי הוא חוזר בו מהטענה כי הוא רשאי להגיש ערעור בגינה). נקבע כי טענות המבקש נדונו והוכרעו בשלוש ערכאות; כי פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הפך לחלוט ומחייב; וכי הטענות בדבר מעמדו של האב הועלו לפני בית משפט זה בהליך בבע"ם 648/19, שנדחה ללא סייג.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבה חוזר המבקש על טענותיו בדבר מעמדו של האב כבן זוגה של המנוחה וטוען כי אלו לא נדונו כנדרש על ידי הערכאות הקודמות. לטענתו, תוצאת ההליכים שפורטו, שלפיה האב יהיה אחד מיורשיה של המנוחה, מביאה לעיוות דין חמור והדיון בשאלת מעמד האב בגדרם נערך כ"נגזרת" של הדיון בטענות לגבי הצוואה והתאמתה למארג היחסים המשפחתי המורכב ולא עסק במישרין בשאלת מעמדו כיורש.

5.

לאחר עיון בבקשה למתן רשות ערעור (שבדין סווגה ככזו בכותרתה המתוקנת) ובצרופותיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כפי שציינו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, טענות המבקש בדבר מעמדו של האב כיורש הועלו כבר בגדרי הערעור על פסק הדין בהליך הקודם ובגדרי בע"ם 648/19. הליכים אלה נדחו, ולא הונחה אינדיקציה מספיקה לכך שטענות המבקש בנושא זה לא היו לנגד עיניהם של המותבים הקודמים. לפיכך, בצדק קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב במסקנת בית המשפט לענייני משפחה שלפיה עסקינן הלכה למעשה בהשגה על פסק דין חלוט. הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.