בע"מ 7435-22 בע"מ 7435-22

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 1.8.2021 (עמ"ש 25000-11-21, השופטת הבכירה מ' נד"ב והשופטות ח' קיציס ו-י' רוטנברג). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 22.8.2021 (תה"ס 17043-04-18, סגן הנשיאה נ' פישר).

2.מבלי להידרש לפירוט שאינו נחוץ להליך שבפני, יצוין בקצרה כי ההליך דנן נסב על סכסוך רכושי בין המבקשת והמשיבה, שהן אחיות, בכל הנוגע לזכויות בנכס מקרקעין (להלן: הנכס). כבר עתה יצוין כי ברקע הדברים ניצב הסכם מתנה שערכו בשנת 1992 הוריהם המנוחים של השתיים (להלן בהתאמה: הסכם המתנה ו-ההורים). לענייננו די לציין כי מכוח הסכם מתנה זה הועברו הזכויות בנכס לבעלות המבקשת, תוך קביעת הוראות שונות ביחס לתשלומי איזון שלהם יהיו זכאים יתר ילדיהם של ההורים.

3.מקורו של הסכסוך שבפני הוא בהסכם שנחתם ביום 5.1.2003 ושעל-פי האמור בו המבקשת מכרה למשיבה את זכויותיה בנכס תמורת 170,000 שקלים (להלן: הסכם המכר). ביום 11.4.2018 הגישה המשיבה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה ובה ביקשה לאכוף הסכם זה. מנגד, המבקשת טענה כי דין התביעה להידחות, בהסתמך על טענות שונות, ובהן התיישנותה הנטענת של עילת התביעה ועריכתו של הסכם המכר למראית עין בלבד.

4.עוד יש להעיר, ולכך חשיבות להמשך, כי בין המבקשת לבין חלק מאחיה האחרים התנהל בבית המשפט לענייני משפחה הליך מקביל הנסב בעיקרו על תשלום כספי האיזון מכוח הסכם המתנה (תמ"ש 38318-07-19, להלן: ההליך הנוסף). על פסק הדין שניתן בהליך זה הוגש ערעור על-ידי המבקשת, שעודו תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי (עמ"ש 40131-12-21).

5.בית המשפט לענייני משפחה קיבל במלואה את תביעתה של המשיבה, בדחותו את כלל טענותיה האמורות של המבקשת. בהתאם, בית המשפט לענייני משפחה הורה על אכיפת הסכם המכר בין הצדדים. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי, אך זה נדחה. בדחותו את הערעור הסתמך בית המשפט המחוזי על תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי), בציינו כי אין מקום להתערב בקביעות המהימנות ובממצאים העובדתיים שנקבע בפסק הדין ואשר יש בהם לתמוך במסקנתו המשפטית.

6.בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו האמור של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקשת טוענת כי בהכרעותיהן של הערכאות השונות נפלו טעויות מהותיות, וכי יש מקום להתערב בהן. נוסף על כך, המבקשת טוענת כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה גורם לה עיוות דין נוכח ההכרעה שהתקבלה בינתיים בהליך הנוסף, אשר בו נקבע כי עליה לשלם תשלומי איזון לאחיה בגין הזכויות שהוענקו לה בנכס. יצוין כי הכרעה זו ניתנה ביום 25.10.2021, דהיינו כחודשיים לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

7.לאחר שנתתי דעתי לטענות בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. בכל הנוגע לטענות שהועלו ונדונו על-ידי הערכאות הקודמות, לא מצאתי כי הבקשה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המקרה דנן נטוע היטב בנסיבותיהם המיוחדות של הצדדים הקונקרטיים שבפני, ואינו מעורר שאלות בעלות השלכות רוחביות. כמו כן לא מצאתי כי ההכרעה שהתקבלה כרוכה בעיוות דין.

8.אוסיף וציין כי ככל שהבקשה מתייחסת להתאמה בין ההכרעה בהליך דנן לבין ההליך הנוסף, הרי שאינני נוקטת כל עמדה בעניין זה. זוהי סוגיה שלא הייתה בפני בית המשפט לענייני משפחה בעת שנתן את פסק דינו, ולמבקשת שמורה הזכות להעלותה בהליך הנוסף המתנהל בבית המשפט המחוזי בעניינה. אינני נוקטת עמדה לגוף הדברים ובית המשפט המחוזי יכריע בעניין כחוכמתו. כמו כן אינני מביעה כל עמדה אף ביחס להליכים נוספים שבהם יכולה לנקוט המבקשת כנגד המשיבה.

9.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.