בע"מ 7455/20פלוני נ. פלוני

1.

ביום 3.5.2020 נתן הרשם לענייני ירושה בתל אביב צו ירושה בעניין עזבון אמו של המבקש (להלן: המנוחה ) שמענה היה בבני ברק (להלן: החלטת הרשם ). המבקש הגיש ערעור על החלטת הרשם לבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע. בית המשפט לענייני משפחה הורה למבקש להבהיר מדוע לשיטתו קיימת לבית המשפט סמכות מקומית לדון בערעור. לאחר שהוגשה הבהרה מטעם המבקש ותגובה מטעם המשיב 1 הורה בית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע (כב' השופטת הבכירה ר' אטדגי-פריאנטה ) על העברת הדיון בערעור לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (להלן: החלטת ההעברה ). צוין כי המבקש לא העלה טעמים שמצדיקים סטייה מהוראת הדין בהקשר זה ובפרט מכיוון שמקום מושבה של המנוחה בעת פטירתה היה בבני ברק; שמרבית המשיבים לא מתגוררים מחוץ לבני ברק; ואלה מבין המשיבים שאינם מתגוררים בבני ברק, מתגוררים ביישובים שהסמכות המקומית לדון בהם מסורה לבתי משפט אחרים. כן נקבע שתביעה אחרת שניהל המבקש בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (להלן: התביעה האחרת ) לא מקימה סמכות מקומית בהליך זה בשים לב לכך שנמחקה. לאחר מתן החלטת ההעברה פנה המבקש לבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב בבקשה "להשהיית הדיון" עד להכרעה בבקשת רשות לערער שהתעתד להגיש על ההחלטה. בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט י' שקד ) ציין שעל המבקש לפנות בהקשר זה לערכאה המוסמכת אך הוסיף כי תינתן למבקש שהות בת 10 ימים לפני שיינתנו הוראות נוספות בתיק.

2.

המבקש הגיש בקשת רשות לערער על החלטת ההעברה ולצדה בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 22.10.2020 דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת ג' לוין ) את הבקשה לעיכוב ביצוע. צוין כי נקודת המוצא של תקנות הירושה, התשנ"ח-1998 (להלן: תקנות הירושה ) היא כי הסמכות המקומית לדון בערעור על החלטת הרשם לענייני ירושה נתונה לבית המשפט שבתחום שיפוטו היה מקום מושבו של המוריש במותו (תקנה 10). באין מחלוקת כי מקום מושבה של המנוחה במותה היה בני ברק – הרי שאין סמכות לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע. עוד ציין בית המשפט שנראה שגם בתביעה האחרת אין כדי להועיל למבקש, שכן גם בגדרה עלו ספקות בשאלת הסמכות המקומית, וממילא היא נמחקה מבלי שהוכרעה הסוגיה. עוד נקבע שגם בטענת המבקש כי יותר ממחצית היורשים מתגוררים מחוץ לתחום השיפוט אין לכאורה כדי להועיל, מאחר שהעברת הדיון לפי תקנה זו מצריכה שההליך יוגש תחילה לבית המשפט שבתחום שיפוטו היה מושבו של המוריש במותו. בית המשפט ציין כי נוכח סיכוייו הנמוכים של ההליך אין הצדקה לעיכוב הביצוע והוסיף שלא מצא "כי יכול להיגרם נזק בלתי הפיך מכך שבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב יתחיל לברר את התובענה".

3.

מכאן הבקשה שלפניי שלצדה הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע. לשיטת המבקש מאזן הנוחות נוטה לטובתו ולא יגרם נזק כלשהו למשיבים אם הדיון יושהה עד בירור בקשת הרשות לערער. לשיטתו, בירור הערעור בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב עלול להסתיים עוד לפני הכרעה בבקשת הרשות לערער בעניין הסמכות המקומית. כן ציין המבקש כי לשיטתו סיכויי ההליך "גבוהים ביותר".

יוער כי מעיון במערכת "נט המשפט" עולה שהמבקש הגיש ביום 29.10.2020 לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בקשה "להאריך המועד להגשת החלטה לעיכוב ביצוע, זאת עד 10 ימים נוספים" ובהחלטה מאותו יום קבע בית המשפט תזכורת פנימית לתיק לעוד 10 ימים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, ככלל, החלטה למתן סעד זמני או החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, נתונה לשיקול דעתה של הערכאה המבררת (בע"ם 5203/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (2.8.2019); בע"ם 1638/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (28.3.2018)). בית המשפט המחוזי נדרש לטענותיו המשפטיות של המבקש וציין כי נוכח הוראות תקנות הירושה, הרי שסיכויי בקשת הרשות לערער נמוכים. אשר למאזן הנוחות, קבע בית המשפט כי לא יגרם למבקש נזק בלתי הפיך כתוצאה מתחילת בירור התובענה בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב. לא מצאתי כי טענות המבקש בבקשה דנן, המשיגות על קביעות בית המשפט המחוזי בנוגע לסיכויי ההליך ולמאזן הנוחות, מגלות עילה למתן רשות לערער על פי אמות המידה המקובלות (בע"ם 705/20 פלונית נ' פלוני , פסקה 6 (5.3.2020)).

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.