בע"מ 7496/19 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 25.9.2019 (עמ"ש 68440-02-19, סגן הנשיא ז' הווארי ו השופטים א' קולה ו- ע' הוד ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 3.1.2019 (תמ"ש 32136-03-12, השופטת ו' ריקנטי-רוסהר ).

2.

מקורו של ההליך דנן בסכסוך שהתעורר בין המבקש לבין המשיבים, שהם אחים, בקשר לשימוש בדרך פנימית העוברת בין בתי המגורים שלהם (להלן: הדרך הפנימית ). כל הצדדים מתגוררים בבתים שהוקמו על חלקת מקרקעין אחת (להלן: המקרקעין או- החלקה ). חלקה זו רשומה על שם אביהם המנוח של הצדדים (להלן: המנוח ) יחד עם בני משפחה נוספים שאינם צד להליך זה. בפועל, הגם שלא בוצע פירוק שיתוף במקרקעין, החלק המערבי של החלקה יוחד לשימושו של המנוח, ובהמשך לשימושם של בניו ובנותיו.

3.

ביום 19.3.2012 הגישו המשיבים תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ובה ביקשו כי יינתן צו מניעה קבוע המורה למבקש לחדול מביצוע שינויים בדרך הפנימית ולהחזיר את המצב בחלקה לקדמותו. המשיבים טענו כי הדרך הפנימית שימשה את כל האחים במשך עשרות שנים, בהתאם לתשריט ולהסכמות שהושגו עוד בחייו של המנוח. לשיטת המשיבים, בניגוד לכל אלה, המבקש ביצע שינויים בדרך הפנימית, שכללו בין היתר חפירות ונטיעות עצים, ופגעו ביכולתם לעשות בה שימוש כבעבר. מנגד, המבקש טען כי מעולם לא נתן הסכמתו לתשריט שעליו התבססו המשיבים, כי הדרך הפנימית היא כביש עפר שהיה מיועד לשימוש ציבורי, וכי בינתיים בוטל ייעוד זה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובניה.

4.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התביעה בקבעו שהמבקש יצר הפרעה ופגע בזכות ההחזקה והשימוש של המשיבים בדרך הפנימית. עוד נקבע כי האחים הסכימו לשימוש משותף בדרך הפנימית, ולו על דרך התנהגות. יצוין כי פסק הדין ניתן לאחר שמומחה שמינה בית המשפט לענייני משפחה הגיש חוות דעת שבה קבע כי הדרך הפנימית חיונית לצורך מעברם של כלי הרכב של המשיבים, וכי יש לבטל את השינויים שביצע בה המבקש. על כן, בית המשפט לענייני משפחה הורה על מתן צו מניעה האוסר על המבקש לבצע כל עבודות בתוואי הדרך הפנימית, למעט אלו שדרושות להשבת המצב לקדמותו. עוד הבהיר בית המשפט לענייני משפחה כי הכרעתו מתייחסת למישור היחסים הפנים-משפחתי בין האחים, ואין בה כדי להשליך על מערכת היחסים בין האחים לבין שאר בעלי הזכויות במקרקעין.

5.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי הממצאים העובדתיים שקבע בית המשפט לענייני משפחה תומכים במסקנות המשפטיות שבפסק דינו, וכי אין במסקנות אלה כל טעות בחוק. לפיכך, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בהתבססו על תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ).

6.

בבקשת רשות הערעור שבפני טוען המבקש כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מכך שהערכאה הדיונית לא התרשמה בעצמה מן המצב בשטח באמצעות ביקור במקום. עוד טוען המבקש כי פסקי דינן של הערכאות הקודמות אינם מתיישבים עם שורה של הוראות חוק. המבקש אף סבור כי עניינו מעורר שאלה משפטית עקרונית לגבי זכויות שותפים במקרקעין שאינן רשומות בפנקסי המקרקעין, בנסיבות שבהן לא נעשה הסכם בין השותפים ולא ניתן צו לפירוק השיתוף.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. עניינם של הצדדים נדון בפני שתי ערכאות, ובשתיהן ניתנו פסקי דין המבוססים על ממצאים עובדתיים ועל יישומו של הדין הקיים . חרף הטענות שהעלה המבקש, לא השתכנעתי כי דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין, או כי הסוגיות שהועלו מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, אני דוחה את הבקשה . משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.