בע"מ 7501/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 13.10.2021 (עמ"ש 56766-05-21, סגן הנשיאה א' ואגו , והשופטים

ג' גדעון ו- ג' לוין ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד מיום 24.3.2021 (תלה"ם 19195-06-17, סגנית הנשיאה ע' אלפסי ).

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר, שנישאו בשנת 1992, ולהם שלושה ילדים משותפים, שאחד מהם עודנו קטין. ביום 8.2.2016 התגרשו הצדדים. מבלי להידרש לכלל ההליכים המשפטיים שנפתחו בעקבות הגירושין, יצוין כי בחודש יוני 2017 המשיבה הגישה שתי תביעות לבית המשפט לענייני משפחה – האחת תביעת מזונות עבור ילדיה, והשנייה תביעה לחלוקת הרכוש המשותף.

3.

בפסק הדין הניצב ביסוד הבקשה דנן קבע בית המשפט לענייני משפחה כי יש לחלק את רכושם של הצדדים באופן שוויוני, למעט בכל הנוגע לדירה שנרכשה על-ידם בשנת 2007. באשר לדירה נקבע כי חלקה של המשיבה עומד על 85% ואילו חלקו של המבקש עומד על 15%. זאת, על בסיס ניתוח של הנסיבות הקונקרטיות הנוגעות לרכישת הדירה.

4.

ביום 27.5.2021 הגיש המבקש ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה. ערעור זה נדחה בפסק-דין שבו בית המשפט המחוזי עשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ).

5.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסקי-דינן של הערכאות הקודמות. המבקש טוען שהמקרה דנן מעלה שאלה משפטית בעלת ממד עקרוני החורג מעניינם של הצדדים בכל הנוגע לחלוקת הרכוש ביניהם. מנגד, המשיבה טוענת כי הבקשה אינה מעוררת כל שאלה עקרונית, וכן מוסיפה גם טענות קונקרטיות הנוגעות לנסיבותיהם של הצדדים.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, כמו גם בתשובה שהוגשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות. הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". ההכרעה במקרה זה הייתה נטועה במידה רבה בנסיבותיהם הקונקרטיות של בני הזוג אשר נדונו והוכרעו על-ידי הערכאות הקודמות וכן בשאלות יישומיות שאליהן נדרשו כאמור הערכאות הדיוניות. כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

7.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 שקלים .