בע"מ 7515/21פלוני נ. פלוני

1.

אביו של המבקש (להלן: המנוח ) והמשיבה 2 (להלן: האם ) נתנו במתנה בשנת 2012 חלק ממגרש שבבעלותם לאחד מתשעת ילדיהם ואשתו, הם המשיבים 3 ו-4 בהתאמה. כעבור שנתיים, הגישו המנוח והאם תביעה לביטול המתנה לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (להלן: ההליך לביטול המתנה או ההליך) . בשנת 2018 נפטר המנוח ולעיזבונו מונה מנהל זמני (המשיב 1) (להלן: מנהל העיזבון ). באותה השנה, מונה לאם אפוטרופוס נוכח הידרדרות מצבה הרפואי והקוגניטיבי. ביום 24.12.2019 הגיש המבקש בקשה לצרף אותו כבעל דין להליך לביטול המתנה, בטענה כי ההליך ישפיע על זכויותיו כיורש פוטנציאלי. לאחר קבלת עמדות הצדדים, דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה ביום 13.1.2020 (להלן: הבקשה הראשונה ), מהטעם שמנהל העיזבון הוא הזכאי לבוא בנעלי עיזבון המנוח ואין מעמד ליורשים פוטנציאליים שטרם הוכרזו בצו. יוער כי המבקש לא הגיש ערעור על החלטה זו. ביום 19.3.2020 הגיש האפוטרופוס של האם בקשה לאישור הסכם פשרה בתביעה לביטול המתנה, אשר נחתם על ידי מנהל העיזבון (להלן: הסכם הפשרה ). בעקבות כך, הגיש המבקש ביום 5.3.2020 בקשה שכותרתה "בקשה דחופה לעיכוב הליכים ו/או עיכוב במתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים" (להלן: הבקשה לעיכוב הליכים ), אשר נדחתה באותו היום בהחלטת בית המשפט לאחר שנקבע כי מאחר שהמבקש אינו צד להליך, אין לו זכות להגיש בו בקשות. ביום 9.11.2020 הגיש המבקש בקשה נוספת לצירופו להליך, בה חזר על טענתו כי יש בהליך לפגוע במעמדו כיורש פוטנציאלי של המנוח, וכי הסכם הפשרה מהווה שינוי נסיבות המצדיק הגשת בקשה חדשה.

2.

ביום 6.12.2020 דחה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' מטלין ) את בקשתו של המבקש. בהחלטתו קבע בית המשפט כי מאחר שענייניה של האם מנוהלים על ידי אפוטרופוס אשר אמון על ענייניה, וענייני העיזבון מנוהלים על ידי מנהל העיזבון, למבקש אין כל מעמד בהליך. בתוך כך קבע בית המשפט כי על פי הוראות חוק הירושה, התשכ"ה-1965, היורשים הפוטנציאליים אינם יכולים להיכנס בנעלי העיזבון עד למתן צו ירושה או לחלופין צו לקיום צוואה. לצד זאת, ציין בית המשפט כי יש להציג את עמדת כל היורשים הפוטנציאליים בעניין המשך ניהול ההליך לביטול המתנה בפני מנהל העיזבון, והוא יביא את המלצותיו בפני בית המשפט לאחר שישקול את עמדותיהם (לשלמות התמונה יצוין כי ביום 3.1.2021 הודיע מנהל העיזבון לבית המשפט כי הוא חוזר בו מהסכמתו להסכם הפשרה, בין היתר נוכח עמדתו של המבקש).

3.

המבקש ערער על ההחלטה האמורה, וביום 7.10.2021 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את הערעור (כב' השופטים מ' ברנט , צ' ויצמן ו ע' ניר נאוי ) לאחר שמצא כי מתקיימים התנאים להחלת תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ). בבחינת למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט כי החלטה בעניין צירוף בעל דין היא החלטה דיונית מובהקת הנתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור לא תתערב בה אלא במקרים חריגים. בית המשפט הוסיף וציין כי לשון סעיף 46(א) לתקנות סדר הדין האזרחי מלמדת כי כוונת המחוקק הייתה להתוות שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לעניין דרך בירור העניין שלפניה, ואין זה ראוי כי ערכאת הערעור תתערב בה אף אם היא סבורה כי קיימות דרכים דיוניות טובות יותר. במקרה דנן נקבע כי נוכח הצהרתו של מנהל העיזבון כי יזמן את המבקש לעדות בתביעה להשבת המתנה, ההחלטה לא באה בקהל המקרים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור. בית המשפט הוסיף לכך כי דינו של הערעור להידחות אף נוכח היעדר ניקיון כפיים של המבקש, שכן המבקש "הסתיר" ולא ציין בכתב הערעור את הבקשה הראשונה ואת הבקשה לעיכוב ההליכים, וכן לא פירט האם חל שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בבקשה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. בבקשה טוען המבקש כי ההליך דנן מעלה שאלה עקרונית לעניין זכות העמידה של יורש פוטנציאלי, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. לטענתו של המבקש, בשורת החלטות של בית המשפט המחוזי נקבע שעל אף שליורש פוטנציאלי אין זכות בדין, כאשר קיימת אפשרות ממשית לפגיעה בציפייה הלגיטימית שלו באשר להיקף העיזבון העתידי, ראוי שלא לשלול את זכות העמידה שלו, אלא באותם מקרים בהם ירושתו העתידית מוטלת בספק ממשי. לטענתו, הקביעה כי אין לו מעמד בתיק סותרת החלטות אלו ומעוררת שאלה עקרונית. המבקש מוסיף וטוען כי חל שינוי נסיבות משמעותי מאז מתן ההחלטות הקודמות בעניינו, שכן הבקשה הקודמת נדחתה לפני שהוגש הסכם הפשרה, אשר יש בו כדי לפגוע בצורה ניכרת בזכויותיו העתידיות. בנוסף, טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הניח שבגדר שיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית מוסמכת היא לשלול את האפשרות של אדם לעמוד על זכויותיו, וכי צירופו דרוש על מנת להגיע להכרעה בהליך לביטול המתנה.

5.

התבקשה תשובה. מנהל העיזבון טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף, מאחר שהוגשה בשיהוי, בחלוף חודש לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי. בנוסף לכך, טוען מנהל העיזבון כי יש לתת משקל ניכר לכך שההליך כעת עומד לפני סיומו מאחר ששלב ההוכחות הסתיים וניתן צו להגשת סיכומים. כן טוען מנהל העיזבון כי המבקש זומן למתן עדות על ידו וכי בכך ניתנה לו הזדמנות מספקת לטעון את טענותיו במסגרת ההליך. המשיבים 3 ו-4 מצטרפים לנימוקיו של מנהל העיזבון, ומוסיפים כי מעמדו של המבקש בצוואה כיורש פוטנציאלי של המתנה אינו מובטח, בניגוד לטענתו. לצד זאת, המשיבה 2 הבהירה כי היא משאירה לשיקול דעתו של בית המשפט את ההחלטה האם לצרף את המבקש להליך.

6.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן במשורה, מקום שבו מתעוררת שאלה עקרונית כללית שחורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או אם הימנעות ממתן רשות לערער תגרום למבקש עיוות דין חמור (בע"ם 5823/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.1.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). אמת מידה מצמצמת זו חלה ביתר שאת בבקשת רשות לערער שנסבה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית (בע"ם 3343/21 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (30.5.2021)). לא מצאתי שהבקשה דנן באה בקהל המקרים האמורים. גם אם אניח לצורך הדיון, לטובת המבקש (ומבלי להכריע בכך) כי ניתן להתיר בנסיבות מתאימות צירוף יורש פוטנציאלי (וראו: בר"ע (חיפה) 657/06 ברוכאל נ' אלשייך (13.5.2007); בש"א (חיפה) 702/05 איל"ן – איגוד ישראלי לילדים נפגעים נ' טלמון סעיפים 13-12 (4.8.2005); ת"א (חיפה) 1261/99 גולדרייך נ' גליק , פ"מ תשס"ב(1) 289, 298-297 (2002)), בנסיבות הפרטיקולריות של המקרה שלפנינו לא מצאתי עילה ליתן רשות לערער. ההחלטה נושא הבקשה ניתנה בבית המשפט לענייני משפחה בשלהי שנת 2020. מאז, התקדם ההליך כברת דרך, ובשלב זה הוגשו כבר חלק מסיכומי הצדדים. פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן בחודש אוקטובר השנה. חרף האמור, המבקש הגיש את בקשת הרשות לערער חודש לאחר מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וזאת לאחר חקירתו בבית המשפט לענייני משפחה (שנערכה ביום 1.11.2021). לכך יש להוסיף, כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, כי בקשתו הנוכחית לצירוף להליך הינה הבקשה השנייה. על ההחלטה בבקשה הראשונה לא השיג המבקש, הגם שטענותיו בבקשה דנן חוזרות, ברובן, על הטענות שהעלה בבקשתו הקודמת. במכלול הנסיבות האמור, לא מצאתי עילה למתן רשות לערער.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.