בע"מ 7533/17 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ו' פלאוט ) ברמ"ש 31003-03-17 מיום 16.7.2017, במסגרתו נדחתה בקשה לרשות ערעור של המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת י' גרינוולד-רנד ) מיום 15.2.2017 בתמ"ש 41665-09-15.

2.

המבקש 1 הוא בן זוגה של המבקשת 2, בנה של המשיבה 1 ואחיה של המשיבה 2. המשיבה 2 משמשת כאפוטרופא של אימה, המשיבה 1. בשנת 1991 העבירו המשיבה 1 ובעלה המנוח (אביהם של המבקש 1 והמשיבה 1) את זכויותיהם במשק המשפחתי למבקשים, תוך שהוסכם בין הצדדים כי המשיבה 1 ובעלה ימשיכו להתגורר בו והמבקשים ישלמו להם קצבה חודשית קבועה וידאגו למילוי צרכיהם. לימים, התגלעו מחלוקות בין הצדדים באשר לקיום הסכם זה, והצדדים הופנו להליך בוררות. במסגרת הליך הבוררות נקבע כי המבקשים לא סיפקו את חלקם בהסכם, והמבקשים חויבו בתשלום חד פעמי בנוסף לתשלום קצבה חודשית עבור המשיבה.

3.

המשיבות הגישו בקשה לאישור פסק הבוררות בבית המשפט לענייני משפחה, ומנגד המבקשים הגישו בקשה לביטולו. בדיון מיום 16.2.2016 הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן פסק הבוררות יאושר בכפוף לכך שהמבקשים ישלמו למשיבה סך של 200,000 ₪ תוך 60 יום ממועד הדיון, וכן סכום חודשי של 2,000 ₪. עוד הוסכם כי יתרת הכספים בהם חויבו המבקשים בפסק הבוררות ישולמו במועד עתידי שיוסכם עליו בהמשך. הסכמות אלו אושרו על ידי בית המשפט קמא בהחלטה מיום זה, ונקבע מועד נוסף לדיון.

בדיון מיום 18.4.2016 נחלקו הצדדים באשר לתוקף ההסכמות שאושרו, כאשר לטענת המבקשים דובר בהסכמות המחליפות את הסכם הבוררות ואין להוסיף עליהן, בעוד המשיבות סברו כי מדובר בהסכמות למתווה עקרונות בלבד אשר טרם הושלם. המשיבות טענו כי ישנם עניינים מהותיים עבורן שלא סוכמו: ערבויות, בטחונות, סנקציות על הפרה, מועד תשלום יתרת התשלומים, ועוד. ביום 15.2.2017 בית המשפט לענייני משפחה החליט כי הסכמות הצדדים מיום 16.2.2016 אינן מהוות הסכם סופי, ומשלא הצליחו הצדדים להסכים לגבי יתר הסעיפים לא התגבש הסכם מחייב ביניהם. בית המשפט בחן את אומד דעת הצדדים וקבע כי לא התקיים מפגש רצונות ולא התגבשה גמירת דעת, בפרט בהתחשב בכך שהמבקשים עצמם כבר הפרו את התנאים שהוסכמו ולא העבירו את הסכום האמור בזמן. נקבע כי הצדדים לא ביקשו לסיים את הדיון באותו מעמד והיה ברור כי יש צורך להמשיך בדיון ברוח ההסכמות החלקיות והעקרונות שהותוו על מנת להביא להסכם כולל. מדברי בא כוח המבקשים בדיון ניתן להסיק כי אף הם לא ראו בהסכמות אלו כסוף דבר ביחס לכלל טענותיהם. אשר על כן נפסק כי הסכמות אלה אינן מחליפות את פסק הבורר.

4.

המבקשים הגישו בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטה זו, אשר נדחתה ביום 16.7.2017 משלא מצא בית המשפט כי נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט עמד על כך שמלשון הסכמות הצדדים עולה כי מדובר בהסכמות חלקיות בלבד: הצדדים הודיעו לבית המשפט כי הגיעו "לעקרונות" מוסכמים, צוין כי ההסכמות מהוות "בסיס להסכמות כוללות", וכן נכתב כי תקבענה הסכמות נוספות בהתאם ל"רוח העקרונות" שהוסכמו. הצדדים לא ביקשו כי בית המשפט ייתן תוקף של פסק דין להסכמות, אלא ביקשו שייקבע דיון נוסף על מנת שניתן יהיה להגיע להסכם כולל. נראה כי קביעת הביטחונות לצורך קיום התחייבות המבקשים הינה סוגיה מהותית לענייננו, ודאי נוכח העובדה כי בין האחים שוררים יחסים קשים של חוסר תקשורת וחוסר אמון במשך שנים רבות, וכן נוכח טענת המשיבות לפיה המבקשים הפרו את ההסכמות ולא שילמו במועד את הסכום הנדרש. נקבע שהסכמת הצדדים מבלי שהוסדר עניין הביטחונות אינה שלמה ואינה יכולה להוות הסכם סופי וגמור. אם אין די בכך, הצדדים חלוקים אף באשר לגובה הסכום אותו חויבו המבקשים לשלם בהתאם לפסק הבוררות. בעוד לטענת המבקשים הסכום הכולל הינו 400,000 ₪, המשיבות טוענות כי הסכום הינו 720,000 ₪. נוכח הפער המשמעותי קבע בית המשפט כי ברי לכל כי הסכמות הצדדים מיום 16.2.2016, שאינן מתייחסות לגובה הסכום, לא מהוות הסכם סופי. בית המשפט קבע שלא נכרת הסכם המחייב את הצדדים, ונראה שהתעקשות המבקשים לאכוף את ההסכמות נגועה בתום לב לאור כך שלא מילאו בעצמם אחריהן.

5.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני . המבקשים טוענים כי גם "הסכמות חלקיות" כלשון בית המשפט המחוזי הינן הסכמות מחייבות לכל דבר ועניין, בפרט שקיבלו תוקף של החלטה. לטענתם, הדיון המאוחר נקבע לצורך קביעת הסכמות נוספות, מבלי לבטל את ההסכמות אשר כבר התקבלו על ידי הצדדים וקיבלו תוקף של החלטה. המבקשים טוענים כי בביטול תוקפו של ההסכם ישנה פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות שלהם, לאור כך ששילמו 200,000 ₪ למשיבה על פיו, הגם באיחור. למעשה, איחור זה נגרם בשל התנהגות המשיבה אשר סירבה למסור למבקשים את פרטי חשבון הבנק שבו אפשר להפקיד עבורה את הכספים בהתאם להסדר במטרה לסכל יישומו. המבקשים פנו לבית המשפט לענייני משפחה אשר הורה להם להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט, וכך עשו. המבקשים טוענים כי על פי הדין להסכם המאושר בהחלטת בית משפט יסוד חוזי ויסוד שיפוטי. באשר ליסוד החוזי, אין צורך לפרש את ההסכם בהיותו ברור, ולא קיימת עילה חוזית שראוי שתביא לביטולו, הגם שעל פי הדין בית המשפט יבטל הסכם שהצדדים הגיעו אליו וקיבל תוקף של החלטה רק במקרים נדירים ביותר. בענייננו כל שהשתנה הוא כי המשיבה הבינה כי יש לה "טעות בכדאיות העסקה", אשר כידוע אינה מהווה עילה לביטול הסכם. בנוסף, קביעת הערבויות והביטחונות למקרה של הפרת ההסכם הינה בסמכות בית המשפט לענייני משפחה שיכל לתקף באופן של השלמה את הסכם הפשרה. באשר ליסוד השיפוטי, ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי בין החלטה לבין פסק דין הינה מלאכותית ופוגמת בתוקפן המשפטי המחייב של החלטות הניתנות על ידי בית המשפט. לאחר מתן ההחלטה ככל שיש טענה שהיא אינה מקוימת בפועל, הרי שאכיפתה נתונה לרשות האכיפה ולא לבית משפט אשר נתן את ההחלטה.

6.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן ככלל כאשר מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . בענייננו לא מתעוררת כל שאלה כאמור. קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לאומד דעתם של הצדדים בנוגע להסכמות ביניהם הן קביעות עובדתיות, וכידוע ערכאת הערעור, ודאי בגלגול שלישי, לא תיטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. בית המשפט קבע כאמור כי כלל לא התגבש הסדר פשרה מחייב, לכן טענות המבקשים באשר לפרשנותו או העדר עילה לביטולו של הסכם לכאורה אינן רלוונטיות. באופן דומה אין צורך להידרש לטענותיהם באשר לסיבה לאיחורם בהעברת התשלום.

7.

אשר על כן, הבקשה לרשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.