בע"מ 7554/19 פלוני נ. חברת אביב קופות ממוחשבות בע"מ

1.

המשיבים 3-2 (להלן: המשיבים ), בני זוג לשעבר, היו בעלי מניות בחלקים שווים במשיבה 1 (להלן: החברה ). הליך הגירושין בין השניים התנהל באופן שהביא לפגיעה בהתנהלות החברה. על רקע זה מונה המבקש כמנהל מיוחד לחברה. בתור מנהל מיוחד, פעל המבקש, בין היתר, למימוש מניות החברה בדרך של BMBY . עם זאת, בסופו של יום המימוש לא הושלם, שכן ביום 12.11.2018 אישר בית המשפט הסכם גירושין בין המשיבים שבו הסכימו כי המשיבה 3 תעביר את מניותיה בחברה למשיב 2. המבקש עתר לבית המשפט בבקשה להעמיד את שכר טרחתו על סך 622,726 ש"ח. ביום 24.2.2019 העמיד בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' השופטת א' גולן-תבורי ) את שכרו על 467,045 ש"ח בצירוף מע"מ, שהם 3% מהערכת שווי החברה. נקבע כי בהיעדר הוראה מפורשת לעניין קביעת שכרו של מנהל מיוחד, יש לקבוע זאת לפי תקנה 258טז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) העוסק בשכרו של כונס נכסים, ובהתחשב בשיקול הדעת הרחב שנתון לבית המשפט לפי סעיף 26(א)(3) ו-26(ב) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה ). בהמשך לכך עמד בית המשפט על הפעולות הרבות שביצע המנהל המיוחד במסגרת ניהולה השוטף החברה, כמו גם לקראת הליך המימוש, הגם שזה לא הושלם על ידו. בהינתן מכלול הפעולות האמור, נקבע שכרו של המבקש כאמור לעיל.

2.

המשיבים 2-1 הגישו בקשת רשות לערער על ההחלטה האמורה. ביום 22.10.2019 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) את קביעתו של בית המשפט לענייני משפחה שלפיה יש לקבוע את שכרו של המבקש בהתאם לתקנה 258טז. עם זאת, נקבע כי בהתאם ללשון התקנה, ומכיוון שהחברה לא מומשה בדרך של מכירה, יש לקבוע את שכרו לפי "תקבולי הכנסה" ולא לפי "תקבולי מימוש" כמצוות התקנה. מכיוון שבית המשפט לענייני משפחה לא דן בתקבולי ההכנסה ולא נקבע כל ממצא בעניין זה, הדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה, ושכרו של המבקש ייקבע לפי סיפת סעיף 258טז לפיו שכר הטרחה לא יעלה על 2% מתקבולי ההכנסה. כן צוין כי אם החברה והמשיבים יסכימו לשלם למבקש יותר מ-2%, ניתן יהיה להודיע על כך לבית המשפט לענייני משפחה, שיתחשב בכך במסגרת החלטתו.

לשלמות התמונה יוער כי מעיון ב"נט-המשפט" עולה כי טרם התקבלה החלטה נוספת בבית המשפט לענייני משפחה בעניין זה.

3.

מכאן הבקשה שלפניי שבגדרה טוען המבקש כי פסק הדין פוגע באורח לא מידתי בשכרו ומסב לו נזק רב, בשים לב להיקפה ולטיבה של העבודה שביצע בתור מנהל מיוחד של החברה. המבקש מדגיש כי הגם שהליך המימוש שקידם לא הושלם לבסוף, הוא נקט פעולות רבות לשם כך, באופן שתרם לבסוף להסכמה שהושגה בין בני הזוג, וכי בהתאם לכך סבר בית המשפט לענייני משפחה כי שכרו צריך לבטא גם מרכיב זה. משכך, שגה בית המשפט המחוזי שביטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה והורה לו לקבוע מחדש את שכר המבקש אך ורק בגין רכיב הניהול, ובפרט כך בשים לב לשיקול הדעת הרחב המסור לבית המשפט לענייני משפחה בהקשר זה. המבקש סומך אפוא ידיו על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מטעמיה, וטוען גם כי מקרה זה אינו מקרה חריג שהצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת שכרו של בעל תפקיד על ידי הערכאה הדיונית.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, מקום שמתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (בע"ם 3213/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (11.7.2019); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה דנא לא באה בגדרי אמת המידה האמורה. טענות המבקש נטועות בכללן בנסיבות המקרה ובאופן שבו יישמו הערכאות הקודמות את הדין בשאלת פסיקת שכר טרחתו בנסיבות המקרה (בע"ם 8166/18 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (25.11.2018)). בנפרד מהאמור נזכיר כי טרם ניתנה החלטתו המחודשת של בית המשפט לענייני משפחה בהתאם לתקנה 258טז ולסעיף 26(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, וזאת מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים. משכך, הרי שפסק הדין של בית המשפט המחוזי אינו בבחינת "סוף פסוק".

הבקשה נדחית אפוא, אין צו להוצאות.