בע"מ 7597/16 בע"מ 7597/16

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו (השופטים י' שנלר , ק' ורדי ,

ח' ברנר ) מיום 9.8.2016 בעמ"ש 47819-11-15.

2.

המבקשת והמשיב קיימו קשר זוגי בתקופה שבין שנת 2004 ועד שנת 2012. בראשית שנת 2009 חתמו השניים על "הסכם לניהול חיי שיתוף" (להלן: ההסכם ) , במסגרתו התחייב המשיב לרכוש דירת מגורים בת שלושה חדרים, ולשאת בתשלומי המשכנתה. בהסכם נקבעו הוראות באשר לזכויות המבקשת בדירה בהתאם למשך חייהם המשותפים של השניים ובמקרה של פרידה. חיפושי הדירה לא הבשילו לכלל רכישה. ב-2012 היגרה המבקשת לקנדה עם אחת מבנותיה והתגוררה שם עם המשיב בביתו. בהמשך, הגישה נגדו תלונה בגין עבירת אלימות והמשיב הורחק מביתו. בין השניים התנהל הליך בבית המשפט בקנדה לפינוי המבקשת מן הדירה, ולבית המשפט לענייני משפחה בישראל הוגשו שלוש תביעות: המבקשת הגישה תביעה לאכיפת ההסכם, ובכלל זה לקבוע זכאותה לדירת מגורים, תחילה בעין ובהמשך בשווי הכספי, והמשיב הגיש תביעה לדמי שימוש ראויים בגין שהות המבקשת בדירתו בקנדה משך 9 חודשים, ותביעה נוספת לפיצוי בגין הוצאת מטלטלין מדירתו בישראל ובקנדה.

3.

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופטת ת' סנונית-פורר ) קיבל חלקית את תביעת המבקשת בענין דירת המגורים, ודחה את שתי תביעותיו של המשיב לדמי שימוש ראויים ולפיצוי בגין הוצאת המיטלטלין. בפסק הדין נקבע, כי ההסכם נכנס לתוקף, וכי בנסיבות בהן המבקשת היא יוזמת הפרידה וזאת טרם שנרכשה דירה וטרם חלוף 10 שנות חיים משותפים, פרשנות ההסכם היא כי המבקשת זכאית למחצית דירה, וכי זכותה תינתן לה בדרך של תשלום שווי מחצית דירת שלושה חדרים ברמת אביב בסך 637,500 ₪ בצירוף הפרשים מיום 26.2.2010.

בית המשפט דחה את תביעת המשיב לדמי שימוש ראויים בגין השימוש בדירתו בקנדה. בית המשפט קבע אמנם כי המשיב זכאי לדמי שימוש כיוון שהמשיבה עשתה שימוש בלעדי בדירתו תוך שהוא מורחק ממנה. ואולם החליט לדחות את תביעתו כיוון שלא הוכיח את שיעור דמי השימוש בחוות דעת שמאי או בראיה אחרת כלשהי. כן דחה בית המשפט את תביעת המשיב בגין הוצאת מיטלטלין מדירתו כיוון שלא הוכחה

הוצאת המיטלטלין ולא הוכח שוויים (פסק דין מיום 24.9.2015 בתה"ס 22571-12-12, תמ"ש 340004-10-13, תמ"ש 34022-10-13).

4.

המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי ערעור על קבלת תביעת המבקשת ודחיית תביעותיו. בית המשפט דחה את הערעור בנושא דירת המגורים, אחר שאישר את כל קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בענין זה. אשר לתביעות המשיב, בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בענין הוצאת המיטלטלין בנמקו כי לא ראה מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום, אך קיבל את הערעור בענין דמי השימוש הראויים. בית המשפט המחוזי קבע, כי משקבע בית המשפט לענייני משפחה זכאות עקרונית לדמי שימוש ראויים למשך תשעה חודשים, לא היה מקום לדחות את התביעה עקב אי הוכחת שווי דמי השימוש. דמי השכירות וודאי אינם עומדים על אפס שקלים, המערער לא נחקר על תצהירו והסכומים בהם נקב לא הוכחשו על-ידי המבקשת במפורש, וממסמכים מתביעת הפינוי שנוהלה בקנדה אף עלה כי דמי השכירות בגין דירה בטורונטו עמדו על 3,000 דולר קנדי לחודש. לפיכך פסק בית המשפט למשיב דמי שכירות ראויים בגין תשעה חודשים, בסך 3,000 דולר קנדי לחודש (ולא 4,000 כפי שתבע) נכון ליום 1.5.2013.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשת טוענת, כי בית המשפט המחוזי התעלם מכך שהמשיב הוא אשר הזמין את המבקשת לבא ולהתגורר עמו בקנדה תחת אשרת שהייה של בן משפחה ונתן לה מפתח לדירה, וכי בהמשך הורחק הוא מהדירה על רקע אלימות שנקט כלפיה, והיא מצדה פינתה את הדירה מיד כשהרשויות מצאו עבורה דיור חלופי. כן טענה, כי המשיב לא פירט במדויק מתי החלה והסתיימה התקופה הנתבעת, ולא הגיש כל ראיה לביסוס הסכום שתבע. אשר למסמכים שצורפו מהליך בקנדה, הרי מדובר בתביעה שהגיש המשיב בקנדה אשר נדחתה, והסכום שנזכר בהם אינו אלא דרישת המשיב.

6.

דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף, בלא צורך בתגובת המשיב.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפני אינה עומדת באמות מידה אלה. טענות המבקשת נסובות כולן סביב נסיבות המקרה הפרטני, הן טענות ערעוריות מובהקות במהותן, ואינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בגדרי אמות המידה כאמור. מעבר לדרוש אוסיף, כי שהות בת תשעה חודשים בדירה לאחר שנפרדו דרכי בני הזוג חורגת בנסיבות הענין מעבר לזמן התארגנות סביר למציאת דיור חלופי, מה גם שהמשיב חויב לשלם למבקשת מחצית שוויה של דירת מגורים למן שנת 2010. אשר לסכום אוסיף, כי אין די בשלב זה בטענת המבקשת כי הסכום שנפסק שגוי, בלא כל טיעון באשר לסכום אחר שראוי היה לפוסקו בהינתן זכאות המשיב לדמי שימוש ראויים בגין שימושה בדירתו.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב לא יהיה צו להוצאות.