בע"מ 7605/17 פלוני נ. פלוני

1.

עניינה של הבקשה שלפניי בבקשת המבקש ליתן צו לקיום צוואת אחותו, רחל דנון ז"ל (להלן: הצוואה ו המנוחה ), שהיא מסמך בן שני עמודים מיום 15.11.2012 בכתב יד שאינו חתום הנושא את הכותרת "צוואה"; ושבגדרה הורישה לכאורה המנוחה את כל עיזבונה למבקש. ביום 9.8.2016 דחה בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' השופטת ח' שירה ) את בקשת המבקש. תחילה, עמד בית המשפט על כך שבהיעדר חתימה מדובר בצוואה שיש בה פגם, ולכן הנטל להוכיח את אמיתותה מוטל על המבקש. עוד נקבע, בשים לב לחוות דעת מומחה, כי כתב היד בצוואה הוא של המנוחה. ואולם, בית המשפט קבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח כי המסמך משנת 2012 הוא צוואתה האחרונה של המנוחה, שכן קיימת אפשרות כי מדובר בטיוטה שערכה זו. למסקנה האמורה הגיע בית המשפט – בין היתר – נוכח נסיבות מציאתה של הצוואה: זו התגלתה על ידי המבקש בקלסר שבו נשמרו עותקים של צוואות קודמות של המנוחה. נקבע כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמנוחה ערכה מסמכים נוספים – בין שחתמה עליהם בין שלאו – ושלא הובאו כראיות במסגרת ההליך. לכך הוסף, כי המנוחה ערכה צוואה מוקדמת יותר – בשנת 1999 – שנחתמה על ידה, ושנשמרה באותו קלסר שבו נשמרה הצוואה משנת 2012 – עניין המעיד כי המנוחה ידעה שעליה לחתום על צוואתה כדי ליתן לה תוקף.

2.

ביום 17.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט ו צ' ויצמן ) ערעור שהגיש המבקש. בית המשפט עמד על כך שפסק הדין של בית משפט השלום מושתת על קביעות עובדה ומהימנות – שבהן אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב. לגופן של טענות המבקש נקבע כי המסקנה שלפיה הצוואה משנת 2012 לא נחתמה בשל היעדר גמירות דעת סבירה יותר מהמסקנה שלפיה הצוואה לא נחתמה בשל סיבה אחרת, ובכלל זה היעדר ידיעה אשר לדרישת החתימה. לדברים אלה מצא בית המשפט חיזוק גם בעדות המבקש עצמו; כמו גם בהתנהלותו לאחר מות המנוחה ובהימנעותו מלשתף את המשיבים – אחיה ואחיותיה הנוספים של המנוחה – בדבר מציאתה של הצוואה משנת 2012.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. לדברי המבקש שגו הערכאות הקודמות כשקבעו כי נותר ספק אם הצוואה משנת 2012 היא אכן צוואתה האחרונה של המנוחה. זאת, בשים לב לקביעה כי כתב היד על הצוואה הוא כתב ידה של המנוחה; וכי תוכנה של הצוואה עולה בקנה אחד עם מערכת היחסים שניהלה המנוחה עם כל אחד מאחיה. המבקש מטעים כי הוא התגורר עם המנוחה בשנותיה האחרונות וסעד אותה לבדו, בניגוד ליתר אחיו – המשיבים; וכי כוונת המנוחה להוריש לו את כל רכושה עולה גם מעדותה של חברתה הקרובה של המנוחה. לכך הוסף כי פעולותיה של המנוחה, ששמרה את הצוואה בקלסר והכינה עותק ממנה שנשמר במעטפה חתומה, מעידות על כוונתה שזו תהא צוואתה האחרונה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה כי דינה להידחות, שכן אין היא עומדת באמת המידה ליתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" לפני בית משפט זה ( בע"ם 6821/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (14.11.2014); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). טענות המבקש לפניי אינן מעלות שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת – ואף המבקש אינו טוען כך; והן מופנות לקביעות עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי, שאימץ את קביעותיו של בית משפט השלום, וקבע כי נותר ספק בדבר רצון המנוחה שהצוואה משנת 2012 תהא צוואתה האחרונה. כידוע, בקביעות בכגון דא אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, לא כל שכן ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.