בע"מ 7732/17 פלוני נ. עבד אלסלאם מחאמיד

1.

המבקשת והמשיב היו נשואים כ-22 שנים והתגרשו בשנת 2014. לעת גירושיהם כרתו השניים הסכם גירושין (להלן: ההסכם ) שבגדרו פטרה המבקשת את המשיב "ממלוא זכויותיה השרעיים והאזרחיים הנובעים מהנישואין והגירושין אלה". ההסכם אושר על ידי בית הדין השרעי

וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: בית הדין ). ביום 11.4.2016 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בחדרה תביעה למתן פסק דין הצהרתי על בעלותה במחצית הרכוש השייך לטענתה לבני הזוג (להלן: התביעה ) . בכתב הגנתו טען המשיב כי יש לסלק את התביעה על הסף שכן בית הדין שאישר את ההסכם הוא הגורם המוסמך לדון בביטולו, וויתור התובעת על זכויותיה במסגרת ההסכם מקים השתק פלוגתא בסוגיות הרכושיות . ביום 8.2.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ט' פפרני ) את בקשת הסילוק על הסף. נקבע כי אין מדובר במקרה חריג ונדיר המצדיק סילוק על הסף; וכי בשים לב לטיבן של טענות המבקשת, הנוגעות, ביו היתר, לסמכות בית הדין להכריע בסוגיות רכושיות

בלא הסכמתה, ולפגמים נטענים בהסכמתה במהלך הדיון, יש לאפשר לצדדים להביא ראיות בנוגע לשאלות השנויות במחלוקת, ולהכריע בהן במסגרת פסק הדין הסופי.

2.

המשיב ביקש רשות לערער על החלטה זו. ביום 29.6.2017 נתן בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ס' ג'יוסי ) רשות כאמור, קיבל את הערעור לגופו והורה על דחיית תביעת המבקשת על הסף. נמצא כי בחינה מהותית של כתב התביעה שהגישה המבקשת – שהוא הרלוונטי להכרעה בשאלת הערכאה המוסמכת – מלמדת כי הטענה המרכזית בו היא שהסכם הגירושין אינו תקף נוכח פגמים שנפלו בכריתתו ובהליך אישורו לפני בית הדין. לפיכך היה על המבקשת להקדים ולהגיש תביעה לביטול ההסכם לפני בית הדין שאישר אותו, ולא תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בדבר זכויותיה הנטענות ברכוש. זאת ועוד, ככל שלמבקשת טענות נגד הליך אישור ההסכם לפני בית הדין, היה עליה להגיש ערעור, וגם זאת לא עשתה. משלא נקטה המבקשת באחת מהפעולות האמורות, ההסכם ופסק הדין תקפים ומונעים אותה מהגשת תביעה רכושית לבית המשפט על יסוד פגמים בכריתת ההסכם ואישורו. לפיכך, נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה לא היה מוסמך לתת למבקשת את הסעד שביקשה, ודין תביעתה להידחות על הסף.

3.

מכאן הבקשה שלפניי. יוער כי הבקשה הוגשה ביום 3.10.2017, אך הועברה ללשכתי רק ביום 11.7.2018, בשל תקלה במזכירות בית המשפט. המבקשת טוענת כי ההסכם לא כלל הוראות בדבר חלוקת הרכוש אלא אמירה כללית בלבד בדבר ויתור המבקשת על זכויותיה; כי ממילא ההסכם לא אושר בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן:

חוק יחסי ממון ) ; כי ראוי לברר את טענות המבקשת בדבר היקף ההסכם וחלותו על הרכוש גם אם לא נטענו במפורש בכתב התביעה; כי בית המשפט לענייני משפחה מוסמך אף הוא לברר את טענות המבקשת בדבר סמכות בית הדין השרעי לדון ולפסוק בענייני הרכוש בנסיבות העניין; וכי אפשר שהסכם הכולל ויתור כה רחב על זכויות המבקשת נוגד את תקנת הציבור.

4.

התבקשה תשובת המשיב. המשיב סבור כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של המבקשת והמשיב, ומשכך היא אינה מצדיקה לתת רשות לערער ב"גלגול שלישי". לגופם של דברים טוען המבקש כי לא נפלה שגגה בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, נוכח הוויתור המפורש של המבקשת על זכויותיה בגדר ההסכם. עוד נטען כי על המבקשת לנסות ולפעול לביטול ההסכם אם ברצונה להעלות טענות רכושיות בשלב זה. המשיב מוסיף כי המבקשת הפקידה באיחור את העירבון הנדרש בהליך דנא, וגם מטעם זה מוצדק לדחות את בקשתה.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה לה ובצרופותיהן , מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" תינתן מקום שבו הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת ( בע"ם 4419/16 פלוני נ' פלונית , פסקה 2 (21.11.2016) ; ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה באה בגדר אמת המידה האמורה. טענותיה השונות של המבקשת, ובהן הטענות כי נפלו פגמים שונים בכריתת ההסכם, או כי זה לא אושר כמתחייב על פי חוק יחסי ממון, מכוונות נגד יישום הדין בנסיבות המקרה, ומשכך אינן מצדיקות מתן רשות לערער ( בע"ם 9518/08

פלוני נ' פלוני , פסקה ט"ז (20.1.2010)). טענותיה הנוספות של המבקשת, המכוונות נגד קביעת בית המשפט באשר למהות הטענות בתביעה, אף הן נטועות בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ואינן מגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". אזכיר כי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, דחיית תביעת המבקשת מחמת חוסר סמכות אינה חוסמת את דרכה מנקיטת הליך מתאים לביטול ההסכם. זאת, מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים.

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.