בע"מ 7769/21 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 13.10.2021 (עמ"ש 55228-01-21, השופטת מ' ברנט והשופטים צ' ויצמן ו- ג' שני ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 13.12.2020 ( תלה"ם 38807-04-17, השופטת ע' בן-דב ג'וליאן ).

2.

הצדדים נישאו זה לזו בשנת 2007 וערכו בסמוך לכך הסכם ממון (להלן: ההסכם ). ההסכם אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה בחדרה ביום 29.1.2007 (תמ"ש 650/07, השופטת ש' גליק ). בהסכם נקבע כי במקרה של פירוד או פתיחה בהליכי גירושין, המבקש יעזוב את הדירה המשותפת של בני הזוג.

3.

לאחר שהיחסים בין הצדדים עלו על שרטון, ביום 25.4.2017 המשיבה הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה תביעה לאכיפת ההסכם ולחלופין לפירוק שיתוף בדירת המגורים שלהם בכפר-סבא (להלן: דירת המגורים ). ביום 20.4.2018 נתן בית משפט השלום בהסכמת הצדדים פסק דין חלקי שהורה, בין היתר, על פירוק השיתוף בדירת המגורים עד לסוף חודש יוני 2019 בדרך של מכר, ומינה את באי-כוח הצדדים ככונסי נכסים לצורך פירוק השיתוף. החל מחודש מרץ 2018 המשיבה שכרה דירה בעוד המבקש התגורר בדירת המגורים.

4.

בהמשך לכך, ניתנו בבית המשפט לענייני משפחה מספר החלטות הנוגעות ליישומו של פסק הדין החלקי. הרלוונטית לענייננו היא החלטה מיום 13.12.2020 שבה נקבע, בין השאר, כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 56,990 שקלים לכיסוי הוצאות שכר הדירה שלה, וכן כי עליו לשאת לבדו בתשלום של דמי ועד הבית ובהחזרי המשכנתה בגין דירת המגורים.

5.המבקש הגיש לבית המשפט למחוזי ערעור על ההחלטה (תוך התייחסות אליה כפסק דין משלים). בית המשפט המחוזי דחה את הערעור מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות ), בקבעו כי אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים התומכים במסקנתו המשפטית של בית משפט השלום. למעלה מן הצורך בית המשפט המחוזי העיר, בין היתר, כי חיובו של המבקש בדמי שכירות נקבע בדין על יסוד הסכמת הצדדים שקיבלה תוקף של פסק דין, וכי חיובו בתשלום דמי ועד הבית נעשה בהתאם לנוהג לפיו המתגורר בנכס הוא שנושא בתשלום זה. לעניין החזרי המשכנתה, בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש כי קביעה זו מבוססת על הרחבת חזית מצדה של המשיבה, בציינו כי בדיון שהתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע במכלול הסוגיות, ובהן נזכרה גם סוגית החזר המשכנתה.

6.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות להרחבת חזית אסורה. במישור הקונקרטי, המבקש חוזר ומשיג על חיובו בשכר הדירה ששילמה המשיבה וטוען כי חיובו בתשלום של דמי ועד הבית ובהחזרי המשכנתה הוא שגוי.

7.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות, אף מבלי להידרש לתשובתה של המשיבה. הבקשה נסבה על הכרעה בעניינם הפרטני של הצדדים ונטועה בנסיבותיהם הקונקרטיות, אשר נדונו והוכרעו על-ידי הערכאות הקודמות. חרף טענותיו של המבקש, לא מצאתי כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית. אדרבה, בלבה של הבקשה שאלות יישומיות שאליהן נדרשו כאמור הערכאות הדיוניות. כמו כן, לא התרשמתי כי נגרם למבקש עיוות דין.

8.סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. 5