בע"מ 7801/17 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטות מ' נד"ב , ו' פלאוט ו- ב' טולקובסקי ) מיום 26.7.2017 בעמ"ש 27370-10-16, במסגרתו נדחה ערעור המבקשות על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (השופטת מ' קראוס ) מיום 5.8.2016 בת"ע 34156-05-13.

2.

הצדדים לבקשה הינם אחים, חמישה מתוך תשעת ילדיו של מר ח.ע ז"ל (להלן: המנוח ). המנוח נפטר בחודש ינואר 2013, והותיר צוואה מחודש מאי 2012 על פיה הוריש את כל רכושו למשיב (להלן: הצוואה ), וכן העביר לו זכויות בנכסיו ללא תמורה (להלן: המתנות ). המשיב הגיש בקשה לקיום הצוואה, וחלק מאחיו (המבקשות ואח נוסף) הגישו התנגדות לקיומה בטענה כי המשיב ניצל את מצבו הנפשי של המנוח בשנה האחרונה לחייו על מנת להשתלט על נכסיו ולמדר אותו מיתר ילדיו, והיה זה ש" הכתיב " את הוראות הצוואה. בטענות מסוג זה הגישו אותם אחים גם תביעה לביטול המתנות. המבקשת 1 הגישה בקשה למתן צו ירושה על פי דין, והמשיב הגיש התנגדות לכך. בנוסף, הגיש המשיב תביעה לפינוי מושכר כנגד המבקשת 1, אשר התגוררה בדירה שהועברה לו מהמנוח כמתנה (להלן: הדירה ).

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה את הטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצדו של המשיב, בקבעו כי ילדי המנוח, פרט למשיב, הם שמידרו עצמם ממנו, וכי עולה תמונה ברורה לפיה הצוואה משקפת את רצונו של המנוח. באופן דומה, נקבע כי המתנות הוענקו למשיב על דעתו ורצונו של המנוח. בהמשך לכך, נתן בית המשפט צו לקיום צוואת המנוח, קיבל את התביעה לפינויה של המבקשת 1 מהדירה, ודחה את התביעה לביטול המתנות.

3.

המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, במסגרתו טענו כי שגה בית המשפט בכך שהתעלם מהשפעתו הבלתי הוגנת של המשיב על המנוח, ומהסתירות שנפלו בעדותו של המשיב לרבות דבריו בסיום ההליך לפיהם מדובר ברכוש שהיה שייך למשיב מלכתחילה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקבעו כי יישום המבחנים שהתגבשו בפסיקה להכרעה בשאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת מלמדים כי צוואת המנוח לא הייתה נגועה בהשפעה כזו מצד המשיב. באשר לדבריו של המשיב בסיום ההליך, נקבע כי " בין אם דבריו של המשיב הינם אמת לאמיתה, ובין אם לאו ", אין בכך כדי להוות עילה לפסלות הצוואה.

4.

כעת מונחת לפני בקשה לרשות ערעור שהגישו המבקשות על פסק דינו של בית משפט קמא, אשר מהווה חזרה על עיקרי הטענות שהועלו בפני הערכאות דלמטה. המבקשות שבות וטוענות, כי בתום סיכומי באי כוח הצדדים, נשא המשיב "נאום חוצב להבות" שבו ביטל את עובדות הגנתו הראשונה, על פיהן אביו ראה בו ממשיכו ולפיכך העביר לו זכויותיו, וטען להגנה אחרת לפיה אותן זכויות לא היו שייכות למנוח בדין, אלא שהוא (המשיב) עבד ורכש אותן ביגיעתו האישית. לעמדת המבקשות, תפנית זו, אשר מלמדת כי כל טענותיו של המשיב בראשית ההליך היו שקריות, מחייבת מסקנה לפיה "המתנות בטלות ומבוטלות והצוואה אינה ברת תוקף".

5.

לאחר עיון בבקשה ובפסקי הדין דלמטה, אין בידי לקבל את הבקשה, אשר אינה מגלה כל עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " – רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). פסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי הינם ברורים ומנומקים כדבעי, ולפיהם המבקשות לא עמדו בנטל להוכיח כי בצוואת המנוח, כמו גם בהענקת המתנות ממנו למשיב, נפל פגם כלשהו. זאת, חרף דבריו של המשיב בסוף ההליך, שאין בהם משום סתירה למסקנה כי מדובר בצוואה ומתנה כדין. בנסיבות אלו, נראה כי עניינה של הבקשה הנוכחית הוא כל כולו

בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך שבין המבקשות למשיב, ואין מתעוררת אפוא כל שאלה בעלת חשיבות כללית המצדיקה מתן רשות ערעור.

6.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.