בע"מ 7819/07 פלוני נ. פלוני

זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים ה' חטיב, ז' הווארי וב' ארבל), אשר דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת מ' רבס), לפיו נדחתה על הסף תובענה שהגישו המבקשים.

1.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) הוא עזבונו של מי שהיה בן זוגה הידוע בציבור של המשיבה במשך שנים רבות (להלן: פלוני ), עד שפרץ סכסוך בין השניים. במסגרת ההליכים המשפטיים בין הצדדים, ניתן בשנת 2002 פסק דין הקובע כי המשיבה היא בעלת מחצית מהזכויות הרכושיות בחברה שנמצאה בבעלות פלוני (להלן: פסק הדין ). ערעור שהגישו שני הצדדים לבית המשפט המחוזי נמחק ופסק הדין הפך חלוט. אז, הגישה המשיבה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שזה יורה על ביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל. בית המשפט קיבל את בקשתה. פלוני ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי אשר קיבל את הערעור. המשיבה, מצידה, הגישה לבית משפט זה בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית משפט זה קיבל את הבקשה, ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי פסק הדין קובע חיוב כספי הניתן לביצוע בהוצאה לפועל (בע"מ 1681/04 פלונית נ' פלוני , פ"ד נט(4) 614 (2005), להלן: פסק דינו של בית המשפט העליון ). פלוני הגיש בקשה למתן הוראות בקשר לביצוע פסק הדין, אך זו נדחתה. ביום 31.1.05, טרם מתן ההחלטה בבקשה למתן הוראות, פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל לגביית החוב מפלוני.

2.

פלוני והמבקש 2, בנו ויורש נכסיו, הגישו תובענה למתן סעד הצהרתי לבית המשפט לענייני משפחה בנצרת, בגדרה נתבקשו מספר סעדים: ראשית, כי יינתן סעד לפיו פלוני יוכל לפרוע את חובו לפי פסק הדין במשך 4 שנים ובמסגרת הסדר תשלומים שייקבע; שנית, כי לא יינקטו נגדם הליכי גבייה כל עוד יעמוד פלוני בהסדר התשלומים האמור; שלישית, כי יינתן להם פטור מתשלום ריבית והצמדה לתקופה שמיום מתן פסק הדין ועד לפסק דינו של בית המשפט העליון; ולבסוף, כי לא תיגבנה מהם אגרות הוצאה לפועל ושכר טרחה, וזאת מאחר והליכי ההוצאה לפועל נפתחו בחוסר תום-לב על-ידי המשיבה. המשיבה, מצידה, הגישה בקשה לדחיית התובענה על הסף.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה לדחיית התובענה, לאחר שבחן כל אחד ואחד מהסעדים שהתבקשו בה והכריע כי אין לו סמכות עניינית לדון בהם. אשר לסעד הראשון והשני שהתבקשו, קבע בית המשפט כי לאחר שהחלו הליכי ההוצאה לפועל נתונה הסמכות לדון בביצועם לראש ההוצאה לפועל בלבד. לעניין הסעד בדבר פטור מתשלום ריבית והצמדה, עמד בית המשפט על כך שבמסגרת פסק דינו של בית המשפט העליון נקבע כי על פלוני לשלם את החוב הפסוק בתוספת ריבית והצמדה כחוק החל מיום 31.12.1995. לאור הוראה זו, קבע בית המשפט כי אין באפשרותו לקבוע קביעה אחרת לעניין הריבית, מה גם שהנושא כולו הוכרע בגדר פסק דינו של בית המשפט העליון ואין לאפשר למנוח לערער עליו פעם נוספת. כמו כן, קבע בית המשפט לעניין הסעד הרביעי שהתבקש, כי הסמכות בעניין פטור מאגרות ושכר טרחה נתונה אף היא לראש ההוצאה לפועל. לעניין זה, הוסיף בית המשפט וקבע כי התנהגותה של המשיבה, אשר עמדה על זכותה החוקית לנקוט בהליכי הוצאה לפועל לא הייתה נגועה בחוסר תום-לב, וזאת בפרט בהתחשב בכך שפלוני שילם חלק זעום בלבד מהחוב, שעמד על כ-11 מיליון ₪. לבסוף, קבע בית המשפט כי יש למחוק את המבקש 2 כתובע שכן אין בינו לבין המשיבה כל יריבות.

3.

פלוני ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. עד שנידון הערעור נפטר פלוני, והמבקש, שהוא כאמור עזבונו, נכנס לנעליו לצורך ניהול הליכי הערעור. יצוין, כי במסגרת ביצוע צו הצוואה שולם למשיבה ביום 8.8.06 מלוא החוב, בסך 11,894,504 ₪.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שסמך ידו על קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה באשר לחוסר הסמכות לדון בסעדים שהתבקשו. בית המשפט קבע כי בהכרעת בית המשפט לענייני משפחה לא נפל פגם המצדיק התערבות והוסיף כי לראש ההוצאה לפועל נתונה סמכות לדון בטענת חוסר תום-לב בפתיחת הליכי ההוצאה לפועל. לעניין זה, הוסיף בית המשפט המחוזי כי למשיבה הייתה זכות לפתוח באופן מיידי בהליכי הוצאה לפועל לשם גביית החוב שנפסק לטובתה.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

לטענת המבקשים, הבקשה מעוררת שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור, היא שאלת תחולתו של עקרון תום-הלב על פתיחת הליכי הוצאה לפועל לגביית חוב פסוק. לטענתם, על בית משפט זה לקבוע כי עקרון תום-הלב חל על פתיחת הליכי הוצאה לפועל, באופן שיחייב את הזוכה לאפשר לחייב שהות להתארגן לצורך תשלום החוב. עוד טוענים המבקשים לעניין זה, כי הדברים אמורים בפרט בכל הנוגע לפסקי דין הניתנים בבתי המשפט לענייני משפחה, אז מדובר בסכסוכים רווי יצרים, כך שיש להנחות את בתי המשפט ליתן לחייבים שהות לשלם את חובם קודם לפתיחת הליכי ההוצאה לפועל. המבקשים מוסיפים כי הערכאות הקודמות שגו כאשר קבעו כי הן נעדרות סמכות לדון בסעדים שנתבקשו, וזאת מאחר ושאלת קיומה של חובת תום-הלב אינה נמצאת בסמכותו של ראש ההוצאה לפועל. עוד טוענים המבקשים כי על אף שהערכאות דלמטה דחו את התביעה על הסף, הן קבעו קביעה עובדתית לגופם של דברים, בדבר תום-ליבה של המשיבה. לטענתם, קביעה זו בטעות יסודה, שכן המשיבה פתחה בהליכי הוצאה לפועל טרם ניתנה ההחלטה בבקשה למתן הוראות שהגיש פלוני, וזאת במטרה להגדיל את החוב. המבקשים מוסיפים ומפרטים את טענותיהם ביחס לכל אחד מהסעדים שהתבקשו, תוך שהם טוענים כי גם לגביהם נתונה הסמכות לבית המשפט לענייני משפחה, בניגוד לקביעות הערכאות הקודמות. כך למשל, טוענים המבקשים כי מאחר ובמהלך התקופה שמאז מתן פסק הדין ועד למתן פסק דינו של בית המשפט העליון סירבה המשיבה לקבל את חלקה במניות החברה, אזי בהתאם להוראת סעיף 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, לא היה מקום לחייבם בתשלום ריבית בגין תקופה זו. עוד מציינים המבקשים כי מאחר והחוב שולם במלואו, אין הם עומדים עוד על מתן הסעד של פריסת התשלום.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, בית משפט זה ייענה לבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . במקרה דנן, בניגוד לטענת המבקשים, לא מתעוררת שאלה עקרונית המצדיקה היענות לבקשה לאחר ששתי ערכאות דנו במקרה ואמרו את דברן. כבר נקבע, כי על בעל דין מוטלת החובה לפעול בתום-לב גם כאשר הוא מפעיל זכויות דיוניות (ראו למשל: בר"ע 305/80 שילה נ' רצקובסקי , פ"ד לה(3) 449, 461 (1981); בש"א 2236/06 חממי נ' אוחיון , סעיף 10 להחלטה וההפניות שם (לא פורסמה, 5.6.2006)). בהתאם לכך, חולש עקרון תום-הלב גם על פתיחת הליכי ההוצאה לפועל (ראו למשל מהעת האחרונה: רע"א 5682/07 רוני ר. הנדסה ופיתוח בע"מ נ' דנים השקעות בע"מ (טרם פורסמה, 10.3.2008)). ואולם, כפי שקבעו הערכאות הקודמות, ענייננו אינו מחייב הכרעה בשאלת תום-הלב בפתיחת הליכי ההוצאה לפועל, שכן היה על המבקש להעלות טענות אלה בפני ראש ההוצאה לפועל. זאת, מאחר וזה האחרון מוסמך על-פי חוק לדון בטענות מסוג זה לעניין מתן פטור לחייב מתשלום אגרות והוצאות (סעיף 9(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967).

מעבר לדרוש אוסיף, כי גם אני, כמו הערכאות דלמטה, לא התרשמתי כי יש לייחס למשיבה חוסר תום-לב בפתיחת הליכי ההוצאה לפועל. כידוע, ככלל לא תיחשב עמידה על זכות כפעולה בחוסר תום-לב (ראו למשל בהקשר החוזי: ע"א 189/89 קופת חולים מכבי נ' קופת חולים הכללית , פ"ד מה(4) 817, 824-823 (1991)). בענייננו, אין חולק כי חלף זמן רב מאז הפך פסק הדין לחלוט וכי במהלך תקופה זו לא שילם פלוני אלא חלק זעום מהחוב. בנסיבות אלו, הייתה המשיבה זכאית לפעול לגביית חובה באמצעות ההוצאה לפועל. מכל מקום, ולאור כל האמור לעיל ברי כי אין בסוגיה זו משום עניין החורג מגדר עניינם של הצדדים. אף באשר ליתר טענותיו של המבקש – אליהן נתתי כמובן דעתי, הגם שלא ראיתי להידרש להן בהרחבה - לא מצאתי כי יש כדי להצדיק היענות לבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה – אין צו להוצאות.