בע"מ 7842/17 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.7.2017 (עמ"ש 42996-09-16, השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט , ו- צ' ויצמן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה מיום 17.6.2016 (תמ"ש 4811-11-12, השופט ב' יזרעאלי ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש והמשיבה 3 נישאו זה לזו בשנת 1974 ונולדו להם ארבעה ילדים, כולם בגירים כיום. המשיב 1 הוא בנם הבכור ואילו המשיבה 2 היא בת הזקונים.

3.

בשנת 1997 רכשו המבקש והמשיבה 3 שתי דירות סטודיו בעיר תל אביב-יפו. לצורך רכישת הדירות מומשו שש קופות גמל – שלוש שהיו רשומות על שם המבקש, אחת שהייתה רשומה על שם המשיבה 3 ושתיים נוספות שהיו רשומות על שמם של המשיב 1 ושל בן נוסף של הצדדים (להלן: האח ). יתרת התמורה מומנה באמצעות משכנתה שכנגדה שועבד בית מגוריהם של המבקש והמשיבה 3. אחת הדירות נרשמה על שם המשיב 1 והדירה השנייה נרשמה על שם האח. הבנים, שהיו בגירים באותה עת, אף צוינו כרוכשי הדירות בהסכמי הרכישה. בשנת 2009 הועברה הבעלות בדירה השנייה למשיבה 2. במהלך השנים הושכרו הדירות ודמי השכירות שימשו להחזר החיוב החודשי בגין ההלוואה המובטחת במשכנתה.

4.

בשנת 2012 התגרשו המבקש והמשיבה 3. בהקשר זה ניהלו הצדדים מספר הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לחלוקת הרכוש המשפחתי. בין היתר, הגיש המבקש תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו שתי דירות הסטודיו מצויות בבעלות משותפת שלו ושל המשיבה 3, ולמעשה נרשמו על שם ילדיהם באופן פורמאלי בלבד.

5.

בתחילה, הסכימו הצדדים כי בית המשפט לענייני משפחה יפסוק בתביעה על פי שיקול דעתו על דרך הפשרה, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב]. ביום 24.1.2014 ניתן פסק דין כאמור, ובו נקבע כי על המשיבים 2-1 לשלם למבקש סך של 400,000 שקלים. בשלב זה המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, ובעקבותיו הסכימו הצדדים על החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה לצורך מתן פסק דין מנומק המבוסס על הליך הוכחות (עמ"ש 52262-02-14).

6.

בהמשך לכך, נתן בית המשפט לענייני משפחה פסק דין בתביעה, הוא פסק הדין העומד ביסוד ההליך דנן. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש לא עמד בנטל להראות כי הרישום בפנקסי המקרקעין אינו משקף את המצב האמיתי. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי התרשמותו היא כי הדירות נרכשו למטרות השקעה לטובת הילדים, בשעה שהיחסים המשפחתיים עוד היו הרמוניים. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין מקום להסתמך על אמירותיה של המשיבה 3 במסגרת הליכי הגירושין שהתנהלו בבית הדין הרבני בנוגע לדירות, מאחר שאמירות אלה אינן מחייבות את המשיבים 2-1, שלא היו צד לאותם הליכים. ממילא, כך נקבע, אין די באמירות אלה כדי להוכיח את טענת המבקש באשר לבעלות ההורים בדירות. בסיכומו של דבר, דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעתו של המבקש. לצד זאת, הורה בית המשפט לענייני משפחה למשיבים 2-1 לשלם את יתרת ההחזר של הלוואת המשכנתה להוריהם – מחצית לידי המבקש ומחצית לידי המשיבה 3.

7.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, וזה נדחה. בדחותו את הערעור, בית המשפט המחוזי סמך את ידיו על ממצאיו ומסקנותיו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה את טענות המבקש בנוגע לכך שקיימת סתירה בין שני פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, בהסבירו כי פסק הדין הראשון ניתן על דרך הפשרה ועל כן התאפיין בגמישות ולא היה מחויב לקביעת ממצאים עובדתיים. בנוסף, דחה בית המשפט המחוזי את טענות המבקש בנוגע לקיומו של השתק שיפוטי על רקע טענותיה של המשיבה 3 בבית הדין הרבני. בית המשפט המחוזי חזר והבהיר כי המשיבים 2-1 לא היו צד להליך בבית הדין הרבני, ועל כן אינם יכולים להיות מושתקים מכוח טענות שהועלו בו. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה את טענות המבקש בנוגע לכך שהמשיבים 2-1 היו חייבים לכאורה לרשום הערה על נאמנות ביחס לדירות, או לכל הפחות לערוך מסמך בכתב בנוגע לכך.

בקשת רשות הערעור

8.

בקשה זו נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית בדבר התנאים להחלתו של השתק שיפוטי, ובאופן יותר ספציפי ביחס לשאלה האם השתק שיפוטי שחל על הורה יכול להשתיק גם את ילדו, אשר לא היה צד להליך המשפטי שהתנהל בין שני ההורים. המבקש טוען בהקשר זה כי המשיבה 3 טענה בהליך בבית הדין הרבני כי הדירות הן רכוש משותף שלה ושל המבקש, וכי על טענה זו אף התבססה פסיקת מזונות האשה בבית הדין הרבני. המבקש מוסיף וטוען כי בנסיבות העניין המשיבים 2-1 מושתקים אף מכוח העיקרון של "קרבה משפטית", עקב קרבת האינטרסים בינם לבין אמם, המשיבה 3. נוכח האמור, טוען המבקש כי יש מקום ליתן לו רשות ערעור.

9.

לגופו של עניין, המבקש שב וטוען כי הזכויות בדירות הן שלו ושל המשיבה 3, וכי אלה נרשמו על שם הילדים מטעמי מס ולאחר התייעצות בעניין זה עם מומחה מס. בהמשך לכך, המבקש טוען כי בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי שגו בקבעם כי הוא לא עמד בנטל להראות שרישום הדירות אינו משקף את המציאות. המבקש מעלה בהקשר זה שורה של טענות בעניין התנהלות הצדדים לאורך השנים המדגימה, לשיטתו, את העובדה שהדירות לא היו למעשה בבעלות הילדים. יתר על כן, המבקש חוזר על הטענות שהעלה בבית המשפט המחוזי, ובכלל זה טענות בדבר סתירה לכאורה בין שני פסקי הדין שניתנו בבית המשפט לענייני משפחה וכן בעניין קיומם של יחסי נאמנות שנדרשו לרישום בפנקסי המקרקעין או לתיעוד בכתב.

דיון והכרעה

10.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

11.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים למחלוקת, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). במקרה זה, לא התרשמתי כי אלה הם פני הדברים. המבקש העלה טענות בעלות אופי ערעורי המופנות במידה רבה כלפי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. יתר על כן, לא השתכנעתי כי טענותיו של המבקש בעניין השתק שיפוטי מעוררות שאלה עקרונית. טענות אלה מופנות, למעשה, כנגד האופן שבו יישמו בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי את הדין בעניין זה על עובדות המקרה הקונקרטי (ראו גם: בע"ם 329/15 פלוני נ' פלוני , פסקה 27 (25.2.2015)). איני סבורה כי יש מקום להתערב בכך, לא כל שכן בדיון בגלגול שלישי.

12.

לא למותר להזכיר את שציינתי בעבר בדבר טענות הנוגעות ל"הסכמות נסתרות" לכאורה ביחסים משפחתיים, שמטרתן להערים על נושים (ראו: בע"ם 615/16 פלונית נ' פלוני , פסקה 21 (15.3.2016); בע"ם 8279/15 פלונית נ' פלונית , פסקה 15 (27.3.2016); בע"ם 3213/16 פלונית נ' פלוני , פסקה 12 (24.5.2016)). כמו במקרים אחרים, האחריות לקושי הראייתי שנוצר מוטל לכאורה גם על כתפיו של המבקש.

13.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.