בע"מ 7864/12 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא א' אברהם ) שניתן ברע"א 3896-10-12 ובו נדחתה בקשת רשות ערעור של המבקשים על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופט א' זגורי ) בתיקים 1546/12, 1537/12, 51455-09-12 אשר עניינם במשמורתם של מבקשים 2 – 4 ואשר העתירות בהן סולקו על הסף מטעמי חוסר סמכות.

2.

מבקשים 2 – 4 הינם קטינים ואחים (להלן: הקטינים ). מבקש 2 הינו יליד 2002, מבקש 3 יליד 2005 ומבקשת 4 ילידת 2006. מבקש 1 הינו סבם של השלושה, אבי אביהם (להלן: הסב ). ביום 7.2.2010 גרם אביהם של מבקשים 2 – 4 למותה של אמם, ומאז הוא נתון מאחורי סורג ובריח. כחודש לאחר מותה של האם בית הדין השרעי בנצרת נעתר לבקשתו של הסב למנותו כאפוטרופוס על שלושת הקטינים. במקביל לכך, הגישה סבתם של הקטינים, אם אמם (להלן: הסבתא ) משיבה 1 בהליך זה, תביעה לבית הדין השרעי בחיפה בבקשה לקבל משמורת על שלושת נכדיה. במסגרת תביעה זו הגיעו הצדדים להסכם ולפיו הסב יוותר אפוטרופוס של שלושת נכדיו ואף יהיה משמורן של השניים הגדולים מביניהם (מבקשים 2 ו-3), בעוד מבקשת 4 תהיה במשמורתה של הסבתא אשר בנוסף תהיה אפוטרופסית משותפת שלה עם הסב. ההסכם כלל גם התייחסות להסדרי הביקורים של שלושת הקטינים אצל סבם וסבתם. הסכם זה אושר ביום 15.4.2010 על ידי בית הדין השרעי בחיפה וקיבל תוקף של פסק דין. בחודש יולי 2012 הגישה הסבתא שתי תובענות חדשות לבית הדין השרעי בחיפה. האחת עניינה בטענה לביזיון בית הדין בשל אי קיום הסדרי הראיה והאחרת בדבר אפוטרופסותם של הנכדים. בתובענות אלו החל דיון מקדמי אך לא לגופו של עניין, זאת בשל טענת הסב לחוסר סמכות מקומית.

כחודשיים לאחר מכן פתח הסב במספר הליכים בפני בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, עניינים אשר לגביהם מתבקשת רשות ערעור בהליך שלפנינו. בא"פ 1546/12 עתר הסב להורות על העתקת מקום לימודיה של מבקשת 4 מחיפה, מקום מגורי הסבתא, לנצרת, מקום מגוריו. בתמ"ש 1537/12 עתר הסב להורות על העברת מבקשת 4 למשמורתו. גם בתמ"ש 51455-09-12 התבקשה העברתה של מבקשת 4 למשמורת הסב, אולם בהליך זה מופיעים שלושת הנכדים כתובעים בתביעה אותה הגיש הסב כאפוטרופסם.

3.

בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (מפי כב' השופט א' זגורי ) קבע בהחלטתו כי בית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בתובענות והעבירן, בהתאם להוראות סעיפים 25(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 והוראות סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, לדיון בבית הדין השרעי בחיפה. כן חייב את התובע בתשלום הוצאות לנתבעת בסך 5000 ₪. ההחלטה בדבר היעדר סמכות התבססה על הקביעה כי לבית הדין השרעי קמה סמכות נמשכת לדון במשמורתם של הקטינים מכוח החלטותיו הקודמות בענייני האפוטרופסות והמשמורת, ומכוח הסכמת הצדדים.

על החלטה זו ביקשו המבקשים רשות לערער לבית המשפט המחוזי בנצרת. בפסק דינו דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה תוך שהוא מקבל את הנמקתו של בית המשפט לענייני משפחה.

על פסק דין זה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

4.

בקשתם של המבקשים נפתחת בטענה מקדמית ולפיה יש לראות את הבקשה כאילו היא נעשית בגלגול שני ולא כבקשה בגלגול שלישי, לנוכח שגיאות עובדתיות שנפלו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתארו את הסוגיה שעמדה לפניו בכללן חילופי אם-סבתא ואפוטרופסות-משמורת. לגופו של עניין, טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בקובעו כי בית הדין השרעי דן ופסק באופן מעמיק בשאלת המשמורת. לשיטתם, כל שעשה בית הדין השרעי היה מתן אישור פורמאלי להסדר שסוכם בין הצדדים בלא בירור מצידו, ומשכך לא קנה סמכות נמשכת לסוגיית המשמורת. גם באשר למסלול החלופי של קניית סמכות מכוח הסכמת הצדדים טוענים המבקשים כי הסכמה שכזו כלל לא ניתנה. בבקשתם מסתייגים המבקשים גם מחוסר תום הלב שמייחס להם בית המשפט בהגשת התביעה השלישית בשמם של הקטינים. בשולי הדברים אף טוען בא כוח המבקשים לקיומם של שיקולים זרים במתן ההחלטה.

5.

מעיון בהחלטות הקודמות ובחומר שהונח לפניי, לא מצאתי מקום להעניק רשות ערעור כמבוקש. ראשית, שלא כטענת בא כוח המבקשים, מדובר בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי. ראשית, כך המצב מבחינה פורמאלית. ושנית, השגיאות העובדתיות שמצא בא כוח המבקש בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הרי הן בגדר פליטות קולמוס של מה בכך, ואין בהן כדי להטיל ספק בכך שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה נבחנה לגופה, כפי שעולה גם מההתייחסות בפסק הדין למהות העניין ולטענה בדבר עמדת היועץ המשפטי לממשלה. באשר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אף שקיצר בהחלטתו הרי ברור כי הסכים עם נימוקי בית המשפט לענייני משפחה כך שאלו יתפסו את מרכז ההכרעה בהליך דנא.

בית המשפט לענייני משפחה פסע בנתיבה של ההלכה הפסוקה (וראו בג"צ 4111/07 פלונית נ' פלוני , פסקאות 9 – 11 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (27.7.2008)) כאשר ביסס את קיומה של סמכותו הנמשכת של בית הדין השרעי על הקביעה כי –

בית הדין השרעי בחיפה קיים דיון לגופו של עניין, שמע טענות הצדדים, בחן הסכם המשמורת והאפוטרופסות לגופו ואישר אותו במובן זה שהאישור ניתן לאחר בירור ושקילה מעמיקים המקנים 'סמכות נמשכת' (פסקה 61 להחלטה, וראו גם הדיון המפורט באשר לתוכן הפרוטוקול ולעולה ממנו בסעיפים 62 - 64).

מהחומר עולה על פני הדברים כי קביעה זו מבוססת. דהיינו, בית הדין השרעי אכן בדק את הסוגיה בצורה מהותית – שזה אכן המבחן הקובע. למעשה, אף אין המבקשים חולקים על ההלכה בעניין דרישת "דן ופסק" להקמת סמכות נמשכת אלא טוענים כנגד יישומה של הלכה זו במקרה הקונקרטי ובנסיבותיו. כידוע, שאלת יישומה של הלכה משפטית קיימת במקרה הקונקרטי אינה מעמידה בהכרח עילה לעריכת דיון בערכאה שלישית (רע"א 385/93 בית נח נ' מדינת ישראל , פ"ד מז(3) 221 (1993); בע"מ 9518/08 פלוני נ' פלוני , פסקה ט"ז לפסק הדין (20.1.2010)). אם כי בענייננו אין זה עיקר, שהרי על פני הדברים ההלכה יושמה על נסיבות המקרה.

לא למותר לציין כי בהחלטותיהם, בתי המשפט קמא לא סתמו את הגולל על תביעות המבקשים בעניין משמורתה וחינוכה של מבקשת 4 כי אם העבירון לדיון בערכאה בעלת סמכות מקבילה בנושאים אלה, בית הדין השרעי. משמעות ההחלטה היא כי עוד נכון לתביעות בירור לגופן ואשר גם לתוצאותיו שמורה תהיה לצדדים הזכות לערער. במובן זה "טרם תמה המלאכה", גם אם זו הועברה לבעל מלאכה אחר בעל סמכות מקבילה. בעובדה זו יש משום שיקול נוסף המצדד באי מתן רשות ערעור במקרה זה (והשוו שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 213 – 214 (מהדורה שנייה, 2008)).

לכך יש להוסיף כי תוצאת ההחלטה של בית המשפט לענייני משפחה לא ניתנה כלאחר יד, אלא נפרשת על פני 27 עמודים והחשוב הוא כי בהם דיון תיאורטי וקונקרטי מפורט ומנומק באשר למסלולים החלופיים והמצטרפים המוליכים לתוצאה זו. על כן, מתייתר ממילא הצורך לעסוק בטענות בדבר שיקולים זרים שהובילו לכאורה להחלטה.

הנגזר מהאמור הוא כי הבקשה ודאי אינה עונה על אמת המידה – ולו בפרשנות רחבה – של הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) ביחס לגלגול שלישי.

6.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיבות אין צו להוצאות.