בע"מ 7875/19 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 18.11.2019 (רמ"ש 29147-11-19, השופט צ' ויצמן ). בית המשפט המחוזי דחה בהחלטתו בקשת רשות ערעור שנסבה על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקווה מיום 2.10.2019 ומיום 11.11.2019 (ה"ט 730-09-19, השופטת מ' אליהו ).

2.

ביום 1.9.2019 עתרה המבקשת, שהיא בת-זוגו לשעבר של המשיב, להוצאת צו הגנה כנגדו על בסיס הטענה שתקף ופצע אותה מספר ימים קודם לכן, ביום 28.8.2019 בעת שהגיעה לפגישה במשרדו של עורך הדין יצהר הס (להלן: עו"ד הס ) לצורך חתימה על הסכם למכירת זכויותיהם של בני הזוג בנכס שבבעלותם המשותפת.

3.

בו ביום נתן בית המשפט לענייני משפחה (השופטת א' גולן-תבורי ) צו הגנה כמבוקש במעמד צד אחד. ביום 5.9.2019, לאחר דיון, ניתן צו הגנה הדדי בהסכמת הצדדים והתיק נקבע לדיון ביום 15.9.2019. דיון נוסף התקיים באותו מועד, והתיק נקבע לצורך שמיעת עדים, ובהם עו"ד הס, ליום 2.10.2019 (השופטת מ'

אליהו ). בפועל, המבקשת לא התייצבה לדיון במועד זה. בא-כוחה בהליך לא נכח במקום, אך מסר באמצעות עורך דין אחר כי המבקשת נאלצה להיעדר מהדיון בשל נסיעה לחו"ל לצורך עבודתה. לא הוגשה כל בקשה בעניין זה קודם לכן. בשלב זה, קבע בית המשפט לענייני משפחה (השופטת מ'

אליהו ) כי הבקשה לא תימחק, אך הוסיף כי לנוכח מה שהוגדר כ"התנהלות המבקשת" היא תישא בהוצאות העדים שהתייצבו לדיון, וכן בהוצאות המשיב בגין הדיון "ללא קשר לתוצאות הליך". הלכה למעשה, המבקשת חויבה בשלב זה בהוצאות העדים בסך של 2,000 שקלים.

4.

ביום 6.10.2019 המבקשת הגישה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה עתרה לביטול חיובה בהוצאות (להלן: בקשת הביטול ). המבקשת טענה, בין היתר, כי נעדרה מהדיון שנקבע לצורך נסיעת עבודה לחו"ל, כי המשיב היה מודע לכוונתה להיעדר, וכן כי עורך דינה באותה עת התרשל בכך שלא הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון. עוד טענה המבקשת כי אין ביכולתה לעמוד בתשלום ההוצאות, וכן העלתה טענות כנגד התנהלותו הדיונית של המשיב עצמו.

5.

ביום 11.11.2019 בית המשפט לענייני משפחה (השופטת מ'

אליהו ) דחה את בקשת הביטול.

6.

המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, וזו נדחתה גם כן. בית המשפט המחוזי סבר כי אין מקום להתערבות בהוצאות שנפסקו, בהתחשב באמות המידה המצמצמות להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה. עוד נקבע כי בנסיבות העניין, שבהן המבקשת נעדרה מהדיון שאליו זומנה מבלי שקיבלה אישור לכך, ההחלטה כי היא תישא בהוצאות העדים שהגיעו לבית המשפט היא סבירה.

7.

ביום 27.11.2019 הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור דנן, שהתמקדה בחיובה בהוצאות העדים. בבקשה נטען בעיקרו של דבר כי היה על בית המשפט המחוזי להורות על ביטול ההוצאות שנפסקו לחובת המבקשת, וזאת משיקולי צדק, בין השאר בהתחשב באלימות שממנה סבלה מן המשיב גם בעבר, במצבה הכלכלי, וכן בכך שהתקלה נגרמה בשל התרשלות עורך דינה.

8.

בתגובתו שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 22.1.2020, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות. בתמצית, המשיב מדגיש את אמת המידה המצמצמת הנוהגת ביחס להתערבותה של ערכאת הערעור בפסיקת הוצאות. כמו כן, המשיב מטעים כי היעדרותה של המבקשת מן הדיון נעשתה חרף העובדה שהוא נקבע מראש בהסכמת הצדדים, ובלא שהוגשה כל בקשה לדחייתו.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי אין מוצא מדחייתה. הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית ואיננה עומדת באמות המידה המצמצמות להתערבות בפסיקת הוצאות ובעניינים דיוניים הנוגעים לניהול ההליך, וזאת קל וחומר כאשר עסקינן בבקשה ב"גלגול שלישי" (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123,128 (1982); בע"ם 6571/19 פלוני נ' פלוני , פסקה 6 (31.12.2019)). יתר על כן, יש לציין כי החלטתו של בית המשפט המחוזי ביחס לסוגיית ההוצאות – אשר עמדה, כאמור, במרכז הבקשה דנן – ממילא נופלת בגדרו של סעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, ואף לפיכך יש לדחות את הבקשה. אין בכל אלה כדי לגרוע מהעמדה העקרונית שבה אני מחזיקה כי ככלל ראוי לנקוט בגישה מתונה וזהירה בפסיקת הוצאות בהליכים שעניינם צווי הגנה. דומה שהדברים אינם נדרשים להסבר. אולם, לא זה העניין שעמד להכרעתן של הערכאות הקודמות – אלא ההתייחסות המכבדת להליך המשפטי ולטרחתם של עדים המוזמנים ליטול בו חלק.

10.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.