בע"מ 7914/06פלוני נ. פלוני

1.

בקשה זו עניינה בסכסוך הנוגע לצוואתה של אמם של המבקשת והמשיבים ושל שלושה אחים נוספים (להלן: המנוחה ). המנוחה הלכה לעולמה בשנת 1999 והותירה אחריה צוואה מיום 10.8.93 החתומה בטביעת אצבעה של המנוחה ומאושרת על ידי עורך הדין שערך אותה ועדה נוספת. בצוואה זו היא מותירה את כל רכושה למבקשת, אשר צוין כי היא מתגוררת עימה ועוזרת לה. המבקשת הגישה תובענה לקיום הצוואה, בעוד המשיבים הגישו התנגדות לצוואה זו בטענה שהמנוחה היתה חסרת יכולת להבחין בטיב הצוואה, כי היתה תלויה באופן מוחלט במבקשת, תלות אשר היוותה בסיס להשפעה בלתי הוגנת, וכי המבקשת היתה מעורבת באופן פעיל בעריכת הצוואה.

2.

בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ש' שוחט) קיבל את התנגדות המשיבים. בית המשפט הסתמך על חוות דעת של שני מומחים לפסיכיאטריה אשר מונו על ידי בית המשפט לקבוע, על סמך המסמכים הרפואיים הנוגעים למנוחה, האם יכלה להבין את טיבה של הצוואה אשר חתמה עליה. שני המומחים קבעו בסבירות גבוהה שהמנוחה לא היתה יכולה להבין את טיבה של הצוואה בשל מחלת האלצהיימר בה לקתה, ואשר אובחנה אצלה מספר חודשים לאחר עריכת הצוואה. בית המשפט אף הסתמך על עדויותיהן של רופאת המשפחה של המנוחה ושל האחות שביצעה לה הערכת תלות מטעם הביטוח הלאומי. בית המשפט לא מצא כי עדויותיהם של עורך הדין והעדה לצוואה שופכות אור על העניין, שכן מעדויותיהם עולה כי הם אינם זוכרים את נסיבות עריכת הצוואה הספציפית. כן ציין בית המשפט כי אין מחלוקת כי היחסים בין המנוחה לילדיה היו תקינים, וכי הצוואה קצרה ולקונית, ואף בכך יש חיזוק כלשהו למסקנתו.

3.

ערעורה של המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה (הרכב השופטים ה' גרסטל- ס. נשיא, ע' פוגלמן, א' ש' שילה). בית המשפט קבע כי לא מצא כל טעות, פגם או ליקוי בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, וכי הממצאים העובדתיים בפסק הדין מעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה לפני בית המשפט ותומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט.

4.

המבקשת טוענת כי בקשה זו מעלה שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית שעניינה ביטול צוואה על סמך חוות דעת רפואיות שנערכו על סמך מסמכים ללא מפגש עם המנוחה עצמה, והעדפת חוות דעת אלו על פני עדויות של עדים שהכירו ופגשו את המנוחה בזמן עשיית הצוואה. לטענתה, התוצאה של ביטול רצונה האחרונה של המנוחה הינה תוצאה קשה.

5.

דין הבקשה להידחות. איני מקבלת את טענת המבקשת כי הבקשה מעוררת שאלה עקרונית בעלת חשיבות משפטית. פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיישם את הדין וההלכות הנוהגות מזה ימים ימימה בבתי המשפט, ואין בו כל חידוש משפטי המצדיק קבלת בקשה זו. סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 קובע כי צוואה שנערכה שעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה בטלה. הפסיקה דנה בסעיף זה וקבעה את התנאים להחלתו ואת הדרכים להוכחתו (ראו למשל ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל , פ"ד נב(2) 215 (2000); ע"א 1212/91 קרן ליב"י נ' בינשטוק , פ"ד מח(3) 705 (1994)). אכן, בחוות דעת מומחה שנערכת על סמך מסמכים רפואיים בלבד מבלי לפגוש את נשוא חוות הדעת יש חיסרון. עם זאת, אין המשמעות כי לא ניתן להסתמך על חוות דעת כזו אף בניגוד לעדויות מפי עדים שנפגשו עם המצווה בשעת עריכת צוואתו. יש לבחון כל מקרה לגופו על-פי נסיבותיו ובהתאם למהות הראיות שיש בפני בית המשפט.

במקרה שבפנינו אף לא ניתן לומר כי בית המשפט לענייני משפחה העדיף את חוות הדעת הפסיכיאטריות על פני עדויות אחרות, שכן חוות הדעת במקרה דנן השתלבו עם עדויותיהן של רופאת המשפחה ואחות שבדקו את המנוחה בתקופה עובר לעריכת צוואתה. אמנם שתי העדות לא יכלו להצביע בוודאות על אבחנת מחלת האלצהיימר באותו זמן, אך שתיהן העידו כי הן אינן מומחיות בעניין זה, וכי המנוחה סבלה מהתדרדרות מתמדת בתפקודה הפיזי והמנטלי. עדויותיהם של עורך הדין והעדה לצוואה לא סייעו לכאן או לכאן מאחר שהשניים לא זכרו את המקרה הספציפי ויכלו להעיד רק על הנוהג הכללי בו הם נוקטים. מעבר לכך אעיר כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הינו מפורט, מבוסס ומנומק כדבעי, וכי מפסק הדין עולה כי בית המשפט היה מודע לקושי בביטולה של צוואה המהווה את רצונה האחרונה של המנוחה. עם זאת, קבע בית המשפט על סמך הממצאים שהיו בפניו כי צוואה זו לא ביטאה את רצונה החופשי של המנוחה. במצב דברים זה איני רואה כי יש מקום להתערב בפסק דינו.

הבקשה, איפוא, נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.