בע"מ 7923/17 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 6.9.2017 (עמ"ש 65462-05-17, השופטים מ' סובל , ד' טפרברג ו- ח' מאק-קלמנוביץ ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 15.4.2017 (תמ"ש 51394-01-15, השופטת א' שמאי-כתב ).

2.

המבקש והמשיבה נישאו בניו-יורק בשנת 2002. היו אלה נישואיו השלישיים של המבקש ונישואיה השניים של המשיבה. לשניים אין ילדים משותפים. מאז נישואיהם התגוררו בני הזוג בארץ. עד לשנת 2008 התגוררו בני הזוג בדירה שהזכויות בה נרשמו על שם המבקש. החל משנת 2008 הם התגוררו בדירה שהזכויות בה היו רשומות על שמה של המשיבה בלבד. ביום 15.12.2012 נפרדו המבקש והמשיבה, ומאז הם מתגוררים בבתים נפרדים. עד ליום 15.2.2015 התגורר המבקש בדירה נוספת שהזכויות בה רשומות על שמה של המשיבה בלבד.

3.

ברקע הדברים יצוין כי ביום 15.9.2007 וביום 17.9.2007 חתם המבקש על מסמכים שבהם אישר כי אינו בעל הזכויות בשתי הדירות הרשומות על שמה של המשיבה – המסמך הראשון הופנה לבנק מזרחי טפחות בע"מ, ואילו השני הופנה למשיבה עצמה.

4.

ביום 22.10.2013 הגישה המשיבה תביעה לאיזון משאבים ולפירוק שיתוף (תמ"ש 47631-10-13), וביום 25.1.2015 הגיש גם המבקש תביעה לאיזון משאבים – היא העומדת בבסיס הבקשה שבפני.

5.

ביום 16.6.2015 ניתן פסק דין בתביעה שהגישה המשיבה ובו נקבע כי הצדדים רכשו במשותף את הדירה שהייתה רשומה על שם המבקש, ועל כן המשיבה זכאית להירשם כבעלת מחצית מהזכויות בה. כמו כן, התקבלה בפסק הדין תביעתה של המשיבה לפירוק השיתוף בדירה האמורה.

6.

בתביעה שהגיש טען המבקש כי יש להכליל במסגרת מאגר הנכסים העומדים לאיזון גם את שתי הדירות האמורות הרשומות על שמה של המשיבה, ולחלקן בהתאם לקריטריונים שלפיהם חולקה הדירה שהייתה רשומה על שמו. לעניין זה טען המבקש כי השקיע סכומי כסף משמעותיים בשיפוצן של שתי הדירות, וכי במשך השנים שבהן חיו במשותף בדירה הרשומה על-שם המשיבה הוא העביר לה בכל חודש סכום כסף השווה לגובה הארנונה. כמו כן, טען המבקש כי המסמכים שעליהם חתם ביחס לשתי הדירות נערכו לצורך קבלת משכנתה בלבד, וכי מכל מקום במסמך שהופנה למשיבה נפלו פגמים שונים אשר אינם מאפשרים לתת לו תוקף משפטי. לבסוף, טען המבקש כי יש לבצע חלוקה של המיטלטלין שנרכשו על-ידי בני הזוג במהלך הנישואין. המשיבה מצידה נתלתה במסמכים שעליהם חתם המבקש ביחס לשתי הדירות. כמו כן, טענה המשיבה כי היא והמבקש הקפידו לשמור על הפרדה בנכסיהם, וכי כל אחד מהם נהג להחתים את השני על כתבי ויתור באשר לזכויות בנכסיו.

7.

ביום 15.4.2017 דחה בית המשפט לענייני משפחה את טענותיו של המבקש בנוגע לשתי הדירות, וקבע כי דירות אלה הן בבעלותה הבלעדית של המשיבה ועל כן לא ייכללו במסגרת איזון המשאבים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המבקש זכאי למחצית הזכויות במספר נכסי מיטלטלין, אך בעיקרו של דבר דחה את רוב טענותיו, ולכן אף חייבו בהוצאות ההליך.

8.

ביום 6.9.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בקבעו כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו שם וכי ממצאים אלה תומכים במסקנות המשפטיות שנקבעו. כמו כן, בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש המבקש להפנותו לבדיקה פסיכולוגית לשם בירור מצבו הנפשי בעת החתימה על המסמכים. אף בהליך זה חויב המבקש בהוצאות משפט, בסך 10,000 שקל.

9.

הבקשה שבפני מכוונת כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש סבור שעניינו מעלה שאלות משפטיות בעלות ממד עקרוני – הן לעניין דרישת הכתב שבסעיף 5(א)(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, הקובע כי לא ייכללו באיזון המשאבים " נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם", והן לעניין אופי הבחינה השיפוטית הנדרשת במצבים שהוגדרו על-ידי המבקש כ"נסיבות חמורות של לחץ נפשי כבד בעת החתימה על מסמך החרגת הנכס". לגופו של עניין, המבקש תוקף פעם נוספת את הקביעה כי המסמך שעליו חתם והופנה למשיבה תקף מבחינה משפטית. המבקש שב וטוען כי מסמך זה נעדר פרטים מהותיים (בפרט חתימתה של המשיבה) וכי במועד עריכת המסמך חווה המבקש קשיים רגשיים. לעניין זה אף נטען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא אפשר את בדיקתו של המבקש על-ידי מומחה. לבסוף, נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו מנומק כדבעי.

10.

לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

11.

כידוע, בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תתקבל רק במקרים שבהם עולה ממנה שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום לעיוות דין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). איני סבורה כי הבקשה שבפני מקיימת אמות מידה מחמירות אלה; למעשה, הבקשה מכוונת בעיקרה לקביעות עובדתיות הנטועות בנסיבות המקרה הקונקרטי. בית המשפט לענייני משפחה בחן בפירוט את טענותיו של המבקש הנוגעות לתוקף המסמכים ולנסיבות החתימה, ומצא כי הן אינן מהימנות ומבוססות כדבעי. כלל ידוע הוא שאין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהכרעות מסוג זה, לא כל שכן במסגרת גלגול שלישי (ראו: בע"ם 6666/13 פלוני נ' פלוני , פסקה 18 ( 13.11.2013); בע"ם 1477/14 פלונית נ' עיזבון פלונית ז"ל , פסקה 12 (17.3.2014)), ולא מצאתי טעם לחרוג מכלל זה בנסיבות המקרה.

12.

כמו כן, לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להפנות את המבקש לבדיקה על-ידי מומחה. המדובר בהחלטה הנוגעת לאופן ניהול ההליך, שככלל ערכאת הערעור תמעט להתערב בה (ראו והשוו: בע"ם 5471/13 פלוני נ' פלוני , פסקה י ( 28.8.2013)) . הדברים נאמרים ביתר שאת בשים לב לכך שהבקשה הועלתה לראשונה בבית המשפט המחוזי במסגרת הדיון בערעור ובאופן שסותר, כך נקבע, את טענותיו הקודמות של המבקש במישור העובדתי.

13.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה, אין צו להוצאות.