בע"מ 7926/11פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיאה א' קובו, סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין והשופטת ע' צ'רניאק ), שבו נדחה ערעור המבקש והתקבל ערעור המשיב על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט א' בן ארי (אטינגר) ). שתי הערכאות קבעו כי יש לאכוף את חוזה המתנה שנערך בין המבקש, לבנו, הוא המשיב בבקשה שלפנינו, ובמסגרתו הסכים האב להעביר לו ללא תמורה חלקת מקרקעין.

1.

בין המבקש והמשיב, אב ובנו, קיים סכסוך על רקע עסקאות מקרקעין שונות שערכו ברבות השנים. בשנת 2003, נחתם בין השניים חוזה, שבמסגרתו התחייב האב לבצע חלוקה של חלקת המשק שאותה הוא חוכר (בחכירה לדורות) ובה הוא מתגורר, ולהפריש מתוכה שטח בן 500 מ"ר לטובת הבן, כדי שזה האחרון יוכל לחכור אותו ולבנות שם את בית מגוריו (להלן: חוזה המתנה ). התחייבות זו הותנתה בכך שחלוקת החלקה תאושר על-ידי הגורמים המינהליים המוסמכים, והחלקה הנוספת תירשם כיחידת רישום נפרדת – כל זאת בתוך מסגרת זמן של עד 18 חודשים ממועד החתימה על החוזה. עוד הוסכם כי האב ידאג לקבל את האישורים הנדרשים לעסקה, ולהעביר במתנה את החלקה הנוספת לבנו בתוך שישה חודשים משזו תרשם כיחידה עצמאית. מנגד, הבן יישא בהוצאות הכרוכות בביצוע העסקה. שני הצדדים פעלו למימוש החוזה. בין היתר, התקבלו אישורים שונים, והצדדים פנו לגורמים שונים כדי לסייע בקידום התהליך. בשלב מסוים, פנה האב במכתב לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, וחזר בו מהסכמותיו. בעקבות כך הופסק ביצוע הליכי החלוקה. ככל שעולה מהעובדות שקבעו הערכאות דלמטה, מכתב זה נשלח בטרם חלף פרק הזמן של 18 החודשים שנקבעו במסגרת חוזה המתנה. בתגובה לצעד זה, הגיש הבן תביעה לאכיפת חוזה המתנה לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו.

2.

בית המשפט (כב' השופט א' בן ארי (אטינגר) ) קיבל את התביעה וקבע כי האב לא היה רשאי לחזור בו מהסכמותיו החוזיות, ומשכך ביטול החוזה נעשה שלא כדין. בית המשפט קבע כי לא נפל פגם בהתנהלות הבן, המצדיק את ביטול החוזה. עוד נקבע כי מדובר בחוזה על תנאי, שתקף ממועד כריתתו עד חלוף 18 חודשים ממועד זה. מכתבו של האב לוועדה המחוזית בטרם חלף מועד זה, סיכל למעשה את קיומו של התנאי. משכך, האב מושתק מלטעון לאי התקיימות התנאי ובטלות החוזה. עוד נקבע כי התנהגות האב עולה כדי פעולה בחוסר תום-לב, שהובילה לפגיעה בבן, שביצע פעולות לקידום המהלך בהסתמך על החוזה. בצד האמור, נדחו טענות האב בדבר אכיפה בלתי צודקת, ונקבע כי האב לא הציג ראיות די הצורך להוכיח כי ייגרם לו נזק העולה על נזקו של הבן אם ייאכף החוזה.

3.

על החלטה זו ערער האב לבית המשפט המחוזי. בית המשפט (כב' סגנית הנשיאה

א' קובו, כב' סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין וכב' השופטת ע' צ'רניאק ) דחה את ערעורו של האב על פסק הדין תוך שהוא סומך ידיו על הכרעותיו העובדתיות והמשפטיות של בית המשפט לענייני משפחה, לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט המחוזי ציין, כי במסגרת הערעור ניסה האב להעלות טענות נוספות בדבר התנהגותו הבעייתית של הבן במערכת היחסים הכספית שביניהם. בהקשר זה נקבע כי מקומן של טענות אלה הוא במסגרת הליך נפרד, מה גם שהן כלל לא נטענו בפני הערכאה הדיונית. בצד האמור, קיבל בית המשפט את ערעור הבן וחייב את האב בתשלום הוצאות משפט.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. האב טוען כי קיימת בפסקי הדין טעות של ממש העולה כדי עיוות דין ומצדיקה ערעור בגלגול שלישי. לטענת האב, לא הוצגה לפני בתי המשפט דלמטה התמונה המלאה בנוגע להתנהגות הבן במסגרת מערכת היחסים הכספית בין הצדדים. משכך, לשיטת האב, היה מקום לקבוע כי הבן נהג כלפיו באופן מחפיר, המצדיק את חזרתו של האב מהתחייבותו (בהתאם להוראות סעיף 5(ג) לחוק המתנה, התשכ"ח-1968). לדבריו, היעדר תמונה מלאה בנוגע ליחסים בין הבן לאביו הובילה את בית המשפט לקביעה מוטעית כי ראוי וצודק לאכוף את החוזה. בצד האמור מציין האב כי בנוגע לטענותיו הנוספות בדבר התנהגות הבן במערכת היחסים הכספית, עתיד הוא להגיש תביעה נפרדת, ככל שהדבר יידרש.

5.

לאחר שבחנתי את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, במקרים שבהם אין הבקשה לרשות ערעור מגלה שאלה משפטית שחשיבותה כללית וחורגת מגדרי המחלוקת הפרטנית שבין בעלי הדין, לא תינתן הרשות לערער (וראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם 14.6.2011)). לא מצאתי בבקשה שלפניי עילה למתן רשות ערעור, שכן לא עולה ממנה שאלה כלשהי החורגת מנסיבותיה הקונקרטיות של המחלוקת בין הצדדים. המבקש פרש את גרסתו לפני בית המשפט לענייני משפחה שקבע כי נוכח התשתית העובדתית שנקבעה, לא קיימת עילה לביטול חוזה המתנה, וכן כי יש מקום ליתן סעד של אכיפה. בית המשפט המחוזי סמך את ידיו

על הכרעה זו, שמתבססת על ממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. כבר נפסק לא אחת, כי בית המשפט שלערעור לא יתערב, ככלל, בממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, והדברים אמורים ביתר שאת, שעה שמדובר ב"גלגול שלישי"

( רע"א 1283/11 עזבון המנוחה אילנה לוי ז"ל נ' משרד הבריאות (לא פורסם, 28.3.2011) ).

הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.