בע"מ 806/20 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (עמ"ש 12430-10-18; סגן הנשיא ש' שוחט , השופטת ע' רביד והשופט נ'

שילה ), אשר קיבל את ערעור המשיבה על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בעיר (תמ"ש 19904-04-18; השופטת ק' גיל ), וקבע כי המשיבה זכאית לחלק יחסי "גם ביחס לרכיב המענק שנוגע לתקופת עבודתו של המשיב מעל 35 שנים". זאת, משום שבהסכם הגירושין (להלן: ההסכם ) שערכו הצדדים – ואשר קיבל, בשנת 1999, תוקף של פסק דין – "לא נערכה שום אבחנה בין סוגי הפיצויים והוסכם [שהמשיבה] תקבל את חלקה היחסי ב'קרן פיצויים של חברת החשמל'", על כל רכיביה. בית המשפט המחוזי – שפסק כי למשיבה עמדה זכות ערעור על החלטת הערכאה הדיונית בבקשת ההבהרה שהוגשה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 – הוסיף כי פרשנותו להסכם "תואמת אף את הדין הכללי" באשר לזכויות בני זוג.

2.

מכאן בקשת רשות הערעור הנוכחית, בה מלין המבקש על ההסכם עצמו, ומציין כי "תביעה לביטולו תלויה ועומדת בבית המשפט", על רקע מצבו הכלכלי, הבריאותי והמשפחתי. לגופם של דברים, הוא משיג על פסק הדין במישור הדיוני והמהותי גם יחד. בהקשר הדיוני, המבקש סבור כי למשיבה כלל לא עמדה זכות ערעור, שכן על החלטה בבקשת הבהרה ניתן לערער רק בדרך שבה ניתן היה להשיג על פסק הדין עצמו. שעה ש"הדרך היחידה" לבטל את ההסכם – שקיבל, כאמור, תוקף של פסק דין – "איננה בהגשת ערעור אלא בהגשת תביעה לביטול פס"ד", הרי שהערעור הוגש שלא כדין. בהיבט המהותי, המבקש טוען כי בהסכם נקבע מפורשות ש"הוותק" של המשיבה "הסתיים בתאריך 30/11/94", ואילו האקטואר מטעם בית המשפט אישר כי צבירת הכספים עבור רכיב המענק שבמוקד ההליך דנן החלה רק בשנת 2004. לטעמו, גם אם ההסכם מותיר ספק בעניין, הרי שנוכח אופיו ה"דרקוני" יש לאמץ את הפרשנות המיטיבה עמו, ולקבוע כי המשיבה לא תרמה דבר לרכיב זה של המענק – ואינה זכאית לקבל ממנו נתח כלשהו. לדעת המשיב, יש להעניק לו רשות ערעור הן כדי למנוע עיוות דין, והן בשל ההשלכות הציבוריות הרלוונטיות.

3.

דין הבקשה להידחות אף ללא צורך בתשובה, לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. במוקד המחלוקת ניצבת פרשנותו של הסכם גירושין קונקרטי בין הצדדים, ולא למותר לציין כי טענות המבקש נשענות, במידה רבה, על אופיו ה"דרקוני", כביכול, של הסכם זה. בקשת רשות הערעור מוגבלת, אפוא, לד' אמותיהם של הצדדים, ואינה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות העשויות להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. אוסיף כי גם ניתן היה להעניק להסכם פרשנות שונה – כפי שסברה הערכאה הדיונית – לא נפלה טעות בתוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ועל אחת כמה וכמה שלא מדובר בעיוות דין. מקומן של הטענות הכלליות כלפי ההסכם בהליך הנוסף שהמבקש מנהל, לדבריו, בעניין.

למעלה מן הצורך, אציין כי מקובלת עלי הכרעתו של בית המשפט המחוזי באשר להיבט הדיוני. אכן, מקומן של טענות בדבר פגם בהסכם בתובענה נפרדת לביטולו, אלא שזה אינו המקרה שלפנינו – שהרי חיצי ביקורתה של המשיבה הופנו כלפי החלטת ההבהרה של הערכאה הראשונה ולא כלפי ההסכם עצמו (אשר לשני מסלולי ההשגה על פסק דין שניתן בהסכמה ראו, למשל, ע"א 1545/08 מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ , פסקה 11 (4.3.2010)).

4.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.