בע"מ 8061/03 ד"ר רחל גבר-נתנאל נ. ד"ר לי גבר

1.זו בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י. יעקובי-שווילי) ב-ע.מ. 94/03 בו נדחה את ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה.

2.המבקשת והמשיב נפגשו במסגרת עבודתם. אותה עת היה כל אחד מהם נשוי והורה לילדים. בין הצדדים התפתח קשר רומנטי, והם החליטו להתגרש מבני זוגם ולהינשא זה לזו. ראשונה התגרשה המבקשת מבן זוגה, ולאחר מכן התגרש המשיב מבת-זוגו. בפרק הזמן שבין גירושיה של המבקשת לגירושיו של המשיב נרכשה דירה, ונרשמה לגביה הערת אזהרה לטובת המשיבה, היא אמו של המשיב (להלן – "האם"). הרישום לטובת האם התבצע ככל הנראה כדי להסתיר את קיומה של הדירה מאשתו לשעבר של המשיב בעודו בהליכי גירושין ממנה. בהמשך, נערך חוזה שכירות בין המבקשת לאם, ובאוגוסט 1993 עברו בני-הזוג להתגורר בדירה. ביולי 1995 ערכה האם הסכם מתנה והעבירה בו את כל זכויותיה בדירה למשיב, ללא תמורה. בספטמבר 1996 נישאו בני הזוג זה לזו בנישואין אזרחיים באיטליה.

3.בדצמבר 1996 הגיש המשיב תביעת גירושין נגד המבקשת וכרך בה את עניין המזונות והרכוש. כעבור ימים ספורים הגישה המבקשת תביעה לבית המשפט המחוזי, בה עתרה למתן פסק דין הצהרתי לפיו מחצית הדירה שייכת לה כמו גם כל רכוש אחר שצבר המשיב במהלך חייהם המשותפים. התביעה הועברה לבית המשפט לענייני משפחה. הבעל כפר בסמכות הערכאה האזרחית לדון בענייני רכוש בטענה כי נושאים אלה נכרכו כדין בתביעת הגירושין בבית הדין הרבני. בית המשפט למשפחה קיבל טענה זו והגביל את התייחסותו לבירור שאלת עצם זכותה של האשה לדירה, תוך אמירה כי האשה לא העלתה כל השגה ביחס לטענותיו של הבעל לפיהן נושאי הרכוש שביניהם מצויים בסמכות הערכאה הרבנית. בית המשפט בחן, איפוא, את השאלה האם לאשה זכויות בדירה. לאחר ניתוח הראיות שהובאו, החליט לדחות את התביעה, משלא מצא שהמבקשת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להראות כי עומדות לה זכויות לדירה. המבקשת ערערה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור כשהוא חוזר ומאשר את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בערעור לא השיגה המבקשת על קביעות בית משפט השלום בשאלת הסמכות.

4.בבקשת רשות הערעור תוקפת המבקשת את הקביעות העובדתיות של הערכאות הקודמות. בין היתר טענה כי הן שגו בכך שלא דנו בכל ענייני הרכוש של בני הזוג, בשים לב לכך שהכריכה של ענייני הרכוש על ידי הבעל בתביעתו בבית הדין הרבני לא היתה כדין ולכן לא הקנתה סמכות לערכאה הרבנית לדון בענייני הרכוש הנכרכים לגירושין. בתשובה טוענים המשיבים כי בקשתה של המבקשת אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית ואין היא חורגת מעניינים של הצדדים, ולפיכך אין לקבלה. הם טוענים כי קביעות הערכאות הקודמות נכונות לגופן, וכי נכון פסקו גם בענין הסמכות.

5.דין הבקשה להידחות, משאין היא מעלה שאלה בעלת אופי עקרוני כללי החורגת מעניינם של הצדדים, המצדיקה דיון בערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 123). המדובר בניתוח ראייתי מובהק ובקביעת ממצאי עובדות שאינם מהווים עילה לבחינה ערעורית נוספת. אין גם מקום לקבל את טענותיה של המבקשת לעניין היקף סמכות הערכאה האזרחית לדון בענייני הרכוש של בני הזוג, ולו מן הטעם שהמבקשת כלל לא השיגה על ענין הסמכות בפני הערכאות הקודמות וקבלה את האבחנה שעשה בית המשפט לענייני משפחה לצורך כך בין סוגיית ההכרעה ביחסי השיתוף הרכושי בין בני הזוג לבין שאלת עצם זכותה של המבקשת לדירה כלפי הבעל ואמו. מעבר לכך, ולגופה של שאלת הסמכות, נהיר הוא כי יש להעניק משקל רב לעיקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, עקרון שהוחל במקרה זה בלא הסתייגות המבקשת (בג"צ 8497/00 אירה פייג-פלדמן נ' ג'אורג' פלמן, פד"י נז(2) 118).

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסכום כולל של 7,000 ₪.