בע"מ 8086/19 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיב גרושים, ולהם שתי בנות, האחת בגירה, השניה קטינה כבת 14. בקשת רשות הערעור שלפנַי, עניינה בסכסוך שמקורו בנתק בין המשיב לקטינה, אשר מסרבת להיפגש עמו בחודשים האחרונים. על רקע זה, הגיש המשיב בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו בקשה ליישוב הסכסוך. לאחר דיון בבקשה, בפסק דין מיום 24.10.2019, הורה בית המשפט על מינויה של מומחית לצורך קיום מפגשים, שמטרתם חידוש הקשר בין המשיב לבתו הקטינה. כמו כן נקבע, כי המבקשת תישא ב-80% מהוצאות המומחית, ואילו המבקש ישא ב-20% הנותרים.

2.

המבקשת הגישה בבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין. בצד הערעור הגישה בקשה לעיכוב ביצוע, במסגרתה ביקשה להורות על עיכוב המפגשים עם המומחית, עד להכרעה בערעור. בהחלטתו מיום 21.11.2019 דחה בית המשפט המחוזי (השופט נ' שילה ) את הבקשה לעיכוב ביצוע. נקבע, מחד גיסא, כי "לא ניתן לאמר כי אין כל סיכוי לערעור" , וזאת נוכח טענות כבדות משקל שטענה המבקשת, לפיהן פסק הדין ניתן מבלי שנשמעה עמדתה של הקטינה, ומבלי שניתנה למבקשת אפשרות לחוות את דעתה לגבי זהות המומחית. מאידך גיסא, קבע בית המשפט, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המשיב, שכן כל עיכוב במפגשים עלול להחריף את הנתק בינו לבין בתו הקטינה, ו "הנזק באי קיום הטיפול גדול מהנזק שייגרם אם יחל טיפול" . בית המשפט הוסיף, כי "ככל שיתברר למבקשת לאחר תחילת הטיפול כי נגרם נזק לקטינה, היא רשאית לפנות בבקשה מתאימה לבהמ"ש קמא" .

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

3.

בבקשתה ציינה המבקשת, כי ביום 25.11.2019 הגישה המומחית עדכון לבית המשפט לענייני משפחה, ובו פירטה תכנית פעולה מוצעת, הכוללת שני מפגשים עם הקטינה, ושני מפגשים נוספים עם המשיב והקטינה. בעקבות זאת הודיעה המבקשת בבקשתה, כי היא מוכנה להגיע לפשרה בתנאים הבאים: "המפגשים שהמומחית מציעה לבת ולמבקשת יתקיימו במועדים ובמקום שהמומחית מציעה, או יוזזו בשבוע אחד, אם הנסיבות יחייבו. תספיק הפגישה הראשונה של הבת עם המשיב. לאחר המפגשים תחליט הבת אם היא מוכנה לחזור ולהיפגש עם המשיב" .

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה מטעם המשיב. סוגיה מורכבת ורגישה זו נבחנה על-ידי שתי ערכאות שונות, אשר שקלו את מצב הדברים, ושוכנעו כי יש מקום לקיום מפגשים בהובלת המומחית שמונתה. לא מצאתי טעם לסטות מן האיזון שנקבע, ולהורות על עיכוב המפגשים. אשר להצעת הפשרה שהציעה המבקשת, מבחינה דיונית מוטב היה אילו עובר להגשת בקשת רשות ערעור זו, היתה מעדכנת את בית המשפט דלמטה על אודות השינוי בעמדתה. זאת ועוד, הלכה למעשה, הצעת הפשרה אינה שונה באופן מהותי מההסדר שהוצע על-ידי המומחית, ומקביעות בית המשפט המחוזי בהחלטתו שלא לעכב את ביצוע פסק הדין; שהרי ממה נפשך: אם לאחר המפגש הראשון עם המשיב, יתברר כי נגרם נזק לקטינה – בהתאם לקביעת בית המשפט המחוזי, שמורה למבקשת הזכות לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את המפגש הנוסף, והדברים יִבָּחנו לגופם ובמועדם; לעומת זאת, אם המפגש הראשון יתנהל על מי מנוחות, בלא נזק לקטינה – הרי שאין מניעה להמשיך ולהתקדם בתהליך. מכל מקום, בשלב זה אין טעם בהגבלת תכנית המפגשים למפגש אחד בלבד בין המשיב לקטינה.

5.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה מטעם המשיב, לא אעשה צו להוצאות.