בע"מ 8086/20פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 27.10.2020, בעמ"ש 12792-10-19 ועמ"ש 51143-10-19 (השופט ש' שוחט – סג"נ, השופטת ע' רביד , והשופט נ' שילה ), שבגדרו אמנם התקבל עיקר ערעורו של המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 28.8.2019, בתלה"מ 26318-03-18 (השופטת א' אילוטוביץ'

סגל ) , אך נדחה ערעורו במה שנוגע לקביעה כי חרף ההפחתה בגובה המזונות שעליו לשלם למשיבה, אין מקום להשבה – חלקית או מלאה – של כספי מזונות ששילם עובר למתן ההוראה על ההפחתה.

לאחר שעיינתי בטענות המבקש, ובפסקי הדין של בית המשפט המחוזי ובית המשפט לענייני משפחה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הלכה פסוקה ומושרשת היא ששאלת השבתם של כספי מזונות ששולמו, לכאורה ביתר, עובר להחלטה על הפחתת גובה המזונות, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט, כאשר עליו לבחנהּ בהתאם למכלול של שיקולים (בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני , פסקה ו' (21.11.2005); בע"מ 3243/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (30.5.2011); בע"מ 7845/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 2 (2.12.2020)). פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה – ארוך ומנומק, והיכרותו את נסיבות עניינם של המבקש והמשיבה – ניכרת. דומה אפוא כי השיקולים הרלבנטיים נשקלו, ובדין קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערבותו בעניין ההשבה. לפיכך, ובשים לב לכך שככלל תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב בענייני מזונות (ראו למשל: בע"מ 8915/15 פלוני נ' פלונית (27.1.2016)), לא מצאתי כי ענייננו מעורר שאלה משפטית החורגת מגדרי העניין הנדון; גם לא חשש עיוות דין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תגובה, לא אעשה צו להוצאות.