בע"מ 8119/17פלוני נ. פלוני

זו לבית המשפט המחוזי.

6.

עוד קודם למתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור על ההחלטה הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה, הודיע כונס הנכסים כי בוצעו כל ההוראות שניתנו לו, ובכלל זה כי הזכויות בנכס נרשמו על שם יורשי המנוחה לפי חלקם בצו הירושה. בהמשך לכך, התקיימה ישיבת קדם משפט בבית המשפט לענייני משפחה.

7.

ביום 20.6.2017 נתן בית המשפט לענייני משפחה החלטה נוספת בתיק (להלן: ההחלטה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה ). בית המשפט לענייני משפחה קבע כי מאחר שרישום זכויות היורשים בהתאם לצו הירושה הוסדר, אין מניעה להתקדם בהליך של פירוק השיתוף. בהמשך לכך, בית המשפט לענייני משפחה נדרש לטענותיהם של המבקשים כי יש לראותם כדיירים מוגנים בנכס על פי סעיף 33 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר ). בית המשפט לענייני משפחה דחה טענות אלה בקבעו כי לא ניתן לומר שהמשיבים הסכימו פוזיטיבית להחזקה של המבקשים בנכס לאחר פטירתה של המנוחה בשנת 2006, וכן כי לא הוכח שהמבקשים ביצעו על חשבונם שיפוצים בנכס או כי היה בעצם מימון השיפוצים הנטענים כדי לסייע בידם בהוכחת התנאים לתחולתו של סעיף 33 לחוק הגנת הדייר. למעלה מן הצורך הוסיף בית המשפט לענייני משפחה כי טענה לעניין זכותם של המבקשים להמשיך ולהתגורר בנכס מכוח סעיף 115 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 לא נטענה במפורש על ידי המבקשים, אולם ממילא לא היה בכך כדי לסייע להם משום שגם התנאים לתחולתו של סעיף זה לא מתקיימים במקרה דנן.

8.

לנוכח כל האמור, הורה בית המשפט לענייני משפחה על מתן צו לפירוק השיתוף בנכס. בית המשפט לענייני משפחה הורה על צירופם להליך של כל השותפים בנכס הרשומים במרשם המקרקעין ועל הגשת עמדתם באשר לדרך פירוק השיתוף. על החלטה זו הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי ערעור, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע.

9.

ביום 12.9.2017 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים על החלטתו הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה, שעניינה, כמתואר לעיל, במינוי כונס נכסים. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה היא אך החלטת ביניים הסוללת את הדרך לדיון בסעד העיקרי המבוקש בתובענה – פירוק השיתוף בנכס. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקשים לפיה מינוי כונס הנכסים פגע בזכותם להתנגד לפירוק השיתוף, בקבעו כי בית המשפט לענייני משפחה הורה על מינויו של כונס הנכסים לצורך הסדרת רישום הזכויות בנכס בלבד, ולא לצורך ביצוע פירוק השיתוף. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי טענות אחרות שהעלו המבקשים באשר למעמדם של המשיבים לדרוש פירוק שיתוף למעשה הפכו לתיאורטיות, לאחר שהוסדרו הזכויות בנכס והמשיבים נרשמו כבעלים בנכס מכוח צו הירושה.

10.

יומיים לאחר מכן, ביום 14.9.2017, קיבל בית המשפט המחוזי באופן חלקי את בקשת עיכוב הביצוע שהגישו המבקשים על החלטתו השנייה של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי ציין כי הוא שותף להתרשמותו של בית המשפט לענייני משפחה כי טענות המבקשים הן טענות סרק שנועדו להאריך את ההליכים בשעה שהם נהנים מהנכס ללא כל תשלום לבעלי הזכויות האחרים. לצד זאת, בית המשפט המחוזי ציין כי בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענות המבקשים באשר להגנות שחלות עליהם כדיירים בנכס מבלי שהתקיים באשר לכך הליך הוכחות, ועל כן אין מקום לקבוע כי הערעור נעדר כל סיכוי. כמו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר בנכס המשמש למגורי המבקשים זה תקופה ארוכה, כך שפירוק השיתוף בו עלול להוביל לנזק בלתי הפיך של אובדן קורת גג עבורם. בית המשפט המחוזי ציין כי מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מן המשופרים, בהתחשב בכך שהמבקש הוא אסיר (אשר צפוי להשתחרר בקרוב) ושהמבקשת הייתה עד לאחרונה פושטת רגל (עד אשר קיבלה הפטר חלוט לפני כשנה). במכלול הנסיבות, בית המשפט המחוזי קבע כי יישום החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשר למתן הצו לפירוק השיתוף יעוכב באופן חלקי, בכפוף לכך שהמבקשים ישלמו למשיבים דמי שימוש בנכס. עוד נקבע כי ככל שדמי השימוש לא ישולמו במועד, יפקע הצו לעיכוב ביצוע. בית המשפט המחוזי הורה כי יתר ההוראות שניתנו בהחלטתו השנייה של בית המשפט לענייני משפחה, בכל הנוגע לצירוף יתר השותפים וקבלת עמדתם לעניין אופן פירוק השיתוף, לא יעוכבו.

בקשות רשות הערעור

11.

בד בבד עם בקשות רשות הערעור דנן הגישו המבקשים בקשות לפטור מהפקדת עירבון. לנוכח הטיפול בעניין זה, בקשות רשות הערעור הונחו על שולחני רק ביום 4.3.2018. להלן יוצגו בתמצית עיקרי טענות המבקשים בשתי הבקשות.

בקשת רשות הערעור שיסודה בהחלטה הראשונה – בע"ם 8122/17

12.

בבקשה זו טוענים המבקשים כי בית המשפט המחוזי שגה בכך שקבע כי החלטתו הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה היא "החלטה אחרת" ולא פסק דין. לשיטתם, החלטתו הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה כללה קביעות מהותיות והכרעות בסעדים, ועל כן יש לראות בה פסק דין. עוד נטען כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנה בחוסר סמכות, הואיל והמשיבים הגישו את תביעתם לפירוק השיתוף כאשר זכויותיהם לא היו רשומות בלשכת רישום המקרקעין כנדרש בעת הגשת התובענה. המבקשים טוענים אפוא כי היה מקום להורות למשיבים להפריד בין הסעדים הנוגעים לרישום הזכויות ולמחיקת הערות האזהרה לבין הסעד שעניינו פירוק השיתוף. באופן כללי יותר, המבקשים טוענים כי מוצדק ליתן להם רשות ערעור בהתחשב בכך ש"ההליך המשפטי במקרה דנן לא התנהל על פי סדרי הדין והוראות החוק וכתוצאה מכך המבקשים לא קיבלו יומם בבית המשפט".

בקשת רשות הערעור שיסודה בהחלטה השנייה – בע"ם 8119/17

13.

בקשה זו מכוונת נגד חיובם של המבקשים בדמי שימוש בנכס במסגרת ההחלטה על עיכוב הביצוע. המבקשים טוענים כי חיובם בדמי שימוש לא התבקש על ידי המשיבים ואף לא נדון בבית המשפט לענייני משפחה. על כן, נטען כי בית המשפט המחוזי פעל בחוסר סמכות בכך שהורה על חיוב זה. כמו כן, המבקשים טוענים כי אין זה ראוי "להתנות סעד בסעד" ולהורות על חיוב בדמי שימוש כתנאי לעיכוב הביצוע. לשיטתם, תשלום דמי שימוש הוא סעד עיקרי שיש להוכיח מבחינה ראייתית, אלא שבית המשפט המחוזי לא שמע ראיות בהקשר זה. באופן יותר ספציפי, נטען כי שאלת יכולתם הכלכלית של המבקשים לעמוד בתשלום דמי השימוש לא התבררה.

14.

ביום 6.3.2018 הוריתי על הגשת תשובה לבקשה זו. בתשובתם, טוענים המשיבים כי דין הבקשה להידחות. המשיבים טוענים כי בית המשפט המחוזי היה מוסמך להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא מושא ערעור תוך התניית עיכוב הביצוע האמור בתנאים שייראו לו. באופן כללי יותר, המשיבים טוענים כי הגשתה של בקשת רשות הערעור היא הליך סרק שנועד לאפשר למבקשים להמשיך ולהתגורר בנכס שלא כדין. כמו כן, מעלים המשיבים טענות כלליות כנגד התנהלותם של המבקשים בהליך פירוק השיתוף. לשיטת המשיבים, יש מקום ליתן "צו חוסם" כנגד המבקשים, שימנע מהם הגשת בקשות נוספות.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בשתי הבקשות על נספחיהן אני סבורה כי דינה של בקשת רשות הערעור שיסודה בהחלטה הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים, ואילו דינה של בקשת רשות הערעור שיסודה בהחלטה השנייה של בית המשפט לענייני משפחה להתקבל. בהמשך לכך, ראיתי לדון בבקשה זו כבערעור ולקבל את הערעור בחלקו, והכל כמפורט להלן.

16.

בקשת רשות הערעור שיסודה בהחלטה הראשונה

של בית המשפט לענייני משפחה – כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית, החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים למחלוקת, או כאשר מתעורר חשש לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)). איני סבורה כי הבקשה מקיימת את אמות המידה האמורות. בעיקרו של דבר, המבקשים כלל לא טענו כי בקשתם מעוררת שאלה עקרונית, אלא מיקדו את טענותיהם בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, לצד טענה כללית באשר לכך שלא ניתן להם יומם בבית המשפט. לאחר שעיינתי בהחלטותיהם המפורטות של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית המשפט המחוזי, איני סבורה כי כך הדבר. כמו כן, הטענות שהעלו המבקשים באשר לאופן התנהלות ההליך, ובכלל זה טיב ההחלטות והסעדים שניתנו, אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. טענות אלה נטועות כאמור בנסיבותיו של המקרה, ומהוות ברובן טענות כנגד יישומו של הדין בכל הנוגע להליכי פירוק שיתוף במקרקעין ואופן ניהולם בערכאות הדיוניות.

17.

בקשת רשות הערעור שיסודה בהחלטה השנייה

של בית המשפט לענייני משפחה – בקשה זו מכוונת כאמור נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע של החלטה שניתנה בבית המשפט לענייני משפחה. בעבר נקבע כי יש לגלות ריסון בקבלתן של בקשות מסוג זה, ולעשות כן רק כשהדבר ייעשה רק לשם מניעת עוול או נזק בלתי הפיך לבעל דין (ראו למשל: רע"א 2479/16 דדון נ' קקאו קפה הרצליה בע"מ , פסקה 7 (8.5.2016); רע"א 2569/16 מלי נ' רוזנשיין , פסקה 12 (15.5.2016)). בעיקרו של דבר, אני סבורה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע תוך התנייתה בתנאים מסוימים היא ראויה ומאוזנת. כידוע, תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי בית משפט שלערעור רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא מושא הערעור "בתנאים שייראו לו", וסמכות זו אכן מופעלת על ידי בית המשפט פעמים רבות (ראו: ע"א 2679/06 חן נ' פז , פסקה 6 (5.7.2006); רע"א 9278/09 מרק נ' בנק אדנים למשכנתאות , פסקה 8 וההפניות שם (18.11.2009)). בנסיבות העניין, עיכוב הביצוע של המשך הליך פירוק השיתוף על דרך של מכירת הנכס מאיינת את החשש מפני גרימת נזק בלתי הפיך למבקשים. בצד זאת, התנייתו של עיכוב הביצוע מביאה לידי ביטוי שיקולים רלוונטיים נוספים, ובכללם השיקול שעניינו זכויותיהם של יתר הצדדים בנכס.

18.

עם זאת, לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה שהפקדת ערובה על ידי המבקשים היא דרך עדיפה על פני חיובם בתשלום דמי שימוש עד להכרעה בערעור. הטעם העיקרי לכך הוא שהפקדת ערובה מבטיחה כי אם יתקבל ערעורם של המבקשים בבית המשפט המחוזי – הכסף שהפקידו יוחזר להם, ואילו אם יידחה הערעור – הכסף יועבר למשיבים. במובן זה, הפקדת ערובה מאפשרת איזון מידתי בין האינטרסים של שני הצדדים בשלב זה של ההליך. לנוכח האמור, אני מורה כי חלף דמי השימוש שבהם חויבו המבקשים בבית המשפט המחוזי, יהיה עליהם להפקיד סך של 10,000 שקלים, במזומן או בערבות בנקאית, כאשר 5,000 שקלים יופקדו בבית המשפט המחוזי בתוך 14 יום ממתן החלטה זו, ו-5,000 השקלים הנותרים יופקדו 30 יום לאחר מכן.

19.

לקראת סיום, אך לא בשולי הדברים, אציין כי לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בסכסוך בין קרובי משפחה (רובם אחים) שנמשך מזה שנים ארוכות בגלגולים שונים. חרף אופיין של הטענות שהועלו נותר עדיין לקוות כי הצדדים ימצאו את הדרך להגיע להסכמות שיחסכו את המשך ההתדיינות ביניהם, או לכל הפחות להבנות שיאפשרו לסיים את ההליך ביעילות, לטובת כולם.

20.

עוד אציין כי לאחר כתיבת החלטה זו התברר, בעקבות עיון במערכת "נט המשפט", כי בינתיים ניתנו בהליך שמתנהל בבית המשפט לענייני משפחה החלטות נוספות. הצדדים לא התייחסו בטיעוניהם להחלטות אלה וממילא לא מצאתי שיש בהן כדי לשנות מן המסקנות שאליהן הגעתי.

21.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור בבע"ם 8122/17 נדחית. בקשת רשות הערעור בבע"ם 8119/17 מתקבלת ובהמשך לכך הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בפסקה 18 לעיל. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.