בע"מ 8159/01 פלוני נ. מדינת ישראל

המבקש הורשע בעבירת אינוס ודינו נגזר ל7- שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר והמבקש החל לרצות את עונש המאסר לפני כחודש ימים. על כך הבקשה שלפנינו, בה מתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע עונש המאסר בפועל.

הסניגורית העלתה טענות שבעטיין יש לטענתה להיענות לבקשה. העיקריות שבהן מתייחסות לכן שחלפו 7 שנים מאז המקרה, וכי אין המבקש אותו אדם שהיה אז. כיום, סובל הוא מבעיות בריאותיות קשות ומבקש הזדמנות למצות את הטיפול הרפואי מחוץ לכתלי בית הסוהר. כמו כן, היה הוא נתון שנה ו8- חודשים במעצר בית מלא ולא הפר אף תנאי מתנאיו. מכאן שניתן לתת אמון בו. לאחר שהורשע, חלפו 3 חודשים בטרם נגזר דינו וגם אז לא נמלט מאימת הדין. אשר לסיכויי הערעור, ציינה הסניגורית, כי פסק הדין בנוי על אמון בעדות המתלוננת, תוך התעלמות מסתירות ותהיות בה, ותוך אי התייחסות ראויה לעדויות אחרות הסותרות את עדותה.

ב"כ המשיבה מדגיש כי סיכויי הערעור קלושים, כי היה חיזוק לעדותה של המתלוננת, שבית המשפט האמין לה. כן הדגיש את עברו הפלילי של המבקש הכולל שתי עבירות של מעשים מגונים, שבוצעו אחרי העבירה נשוא תיק זה.

עיכוב ביצוע עונש הוא בבחינת חריג החל רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל באשר האינטרס הציבורי הוא לאכיפה מיידית. הנטל על המבקש לשכנע את בית המשפט שעל אינטרס זה לסגת מפני אחרים.

אכן, קיים אינטרס למנוע מצב בו אדם שיזוכה בסופו של דבר בדין יהיה נתון במאסר קודם לכן. לפיכך, כאשר עונש המאסר שנגזר הוא קצר טווח וסיכויי הערעור טובים, ניתן לשקול עיכוב ביצוע המאסר, במקרים המתאימים. אין זה המקרה הנוכחי. אשר לסיכויי הערעור, עדים אנו לכך כי בדרך כלל בעבירות מין, מבוססת ההרשעה על עדות המתלוננת כאשר מולה עומדת עדותו של הנאשם, המכחיש את דבריה. לעתים נמצאים חיזוקים לדברי המתלוננת, לעתים לא, ואין הכרח שיימצאו כאלה לצורך הרשעה. הערכאה הראשונה שומעת את העדים, רואה אותם לנגד עיניה ומתרשמת מהם. היא קובעת את אמיתות דבריו של עד זה או אחר על פי התנהגותו, נסיבות העניין, ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א1971-).

בית המשפט קבע, כי את פרטי האירוע הוא מסיק מעדותה של המתלוננת, שהבהירה בצורה כנה ועניינית את העובדות הנוגעות לאירוע וסיפרה את סיפורה בצורה קולחת שוטפת וברורה. חיזוק לעדותה נמצא בעדות אחיה, צחי, שנמצא עמה בעת האירוע. בית המשפט התייחס גם לשוני בין גרסתו של האח שהיה אז כבן 9 (ובן 16 במתן עדותו), לבין עדותה של המתלוננת שהיתה אז כבת 12, ולא מצא כי יש בשוני זה כדי לקעקע את עדותה. אין זה החיזוק היחיד שציין בית המשפט. בכל מקרה, אין סיכויי הערעור כאלה שבעטיים יש מקום לעכב את ביצוע עונש המאסר.

אשר למסוכנותו של המבקש, העבירה שבוצעה על ידו בקטינה בת 12 כשהוא כבן 35, ועברו הפלילי שקולים כנגד העובדה שהוא עמד בתנאי מעצר הבית, ובמצב זה אין הכף נוטה לזכותו.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאור תלונותיו של המבקש בדבר מצב בריאותו, מתבקש שירות בתי הסוהר לבדוק את התלונות ולהגיש לו עזרה רפואית ככל שיידרש.