בע"מ 8168/20 פלוני נ. פלוני

1.

המבקש והמשיבה היו צדדים לבע"ם 1709/15 פלוני נ' פלונית שנשמע יחד עם בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית ובגדרי הליכים האלה נקבעה הלכה חדשה בהתייחס לחלוקת מזונות ילדים בגילאים 15-6 בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם (בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן: בע"ם 919/15 )). בפסק הדין הורינו על החזרת הדיון בעניינם של בני הזוג לבית המשפט לענייני משפחה שיידרש לקביעת חלוקת נטל המזונות ביניהם, בשים לב למאפייני המקרה ולעקרונות שנקבעו בפסק הדין (שם, פסקה 145). ההתדיינות המשפטית בין הצדדים על רקע האמור נמשכה, ואף הגיעה לפתחו של בית משפט זה לא פעם (ראו למשל בע"ם 6810/20 פלוני נ' פלונית (22.10.2020) (להלן: בע"ם 6810/20 ); בע"ם 536/20 פלוני נ' פלונית (23.2.2020) (להלן: בע"ם 536/20 ); בע"ם 7153/18 פלוני נ' פלונית (25.10.2018) (להלן: בע"ם 7153/18 )). בתמצית ייאמר כי בפסק דין מיום 23.12.2019 התקבל חלקית ערעור שהגיש המבקש על פסקי דין שנתן בית המשפט לענייני משפחה בבקשתו לשינוי דמי המזונות לאחר ההכרעה בבע"ם 919/15 כך שהתיק הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה שישקול כיצד ליישם את הכללים שנקבעו באותה הלכה על נסיבות המקרה דנן (לפירוט ראו בע"ם 536/20).

2.

בהמשך לכך, ביום 11.6.2020 נתן בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' צ' ברגר ) פסק דין נוסף ובו העריך את ההוצאות תלויות השהות של הקטינים לפי התשתית העובדתית שהונחה לפניו. על בסיס הערכה זו, ונוכח היחס בין הכנסות המבקש ובין פוטנציאל ההשתכרות של המשיבה כפי שנקבעו על ידו קודם לכן, קבע בית המשפט כי על המבקש לשאת ב-70% מנטל המזונות ועל המשיבה לשאת ב-30% ממנו, כך שעבור צרכים תלויי שהות יעביר המבקש למשיבה סך 3,100 ש"ח בחודש (וההוצאות עבור צרכים שאינם תלויי שהות תחולקנה בין הצדדים על פי אותו יחס). כן נקבע כי המשיבה תשמש כ"הורה מרכז" שישלם את התשלומים שאינם תלויי שהות, בכפוף להסכמת המבקש בעניין מהות התשלום. אשר לטענות המבקש בדבר השבת דמי מזונות "עודפים" שהעביר בעבר למשיבה, בית המשפט לענייני משפחה מצא כי המבקש אינו זכאי להשבת המזונות ששילם בתקופה שלפני מתן פסק הדין בבע"ם 919/15 מן הטעם שפסיקת דמי המזונות באותה עת תאמה את ההלכה הנוהגת שחודשה בפסק דינו של בית משפט זה. עוד צוין כי ממילא ככלל "אין משיבים מזונות שנאכלו" ולכן אין מקום להורות על השבת כספים אלה, באופן שעלול להביא לפגיעה ממשית בהורה השני – וכפועל יוצא לפגיעה בטובת הקטינים. אשר לתקופה שלאחר מתן פסק הדין בבע"ם 919/15, נקבע כי הסכומים העודפים ששילם המבקש מתקזזים בנסיבות העניין (ובשים לב לרגישות הנדרשת בבחינת טענות להשבת מזונות ילדים למפרע) עם חבותו היחסית בהוצאות שאינן תלויות שהות, אשר גדלה לאחר יישום האמור בפסק הדין בשל הפער בין הכנסות הצדדים.

3.

המבקש ערער על פסק הדין, וביום 5.11.2020 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ס' ג'יוסי , ח' שרעבי ו א' אלון ) את הערעור בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). בית המשפט מצא כי לטענות המבקש ניתן מענה הולם בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה וכי מסקנותיו של בית המשפט מבוססות על התשתית הראייתית שהונחה לפניו ומתחייבות מהוראות הדין.

4.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי. המבקש – שאינו מיוצג בהליך דנן – טוען כי לא היה מקום לדחות את ערעורו מבלי להידרש לטענותיו לגופם של דברים. המבקש טוען כי בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נפלו טעויות, בין היתר בכך שבחישוב דמי המזונות נכללו עלויות מדור ואחזקתו; בכך שקיזוז דמי המזונות העודפים ששילם לאחר פסק הדין בבע"ם 919/15 עם חלקו בהוצאות שאינן תלויות שהות לא התבסס על חישוב אריתמטי; ובכך שהמשיבה מונתה כ"הורה מרכז" חרף חלוקת האחריות הנוהגת בין הצדדים. עוד טוען המבקש כי הוא זכאי להשבת דמי מזונות ששילם לפני פסק הדין בבע"ם 919/15, וכי השבת הכספים עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים. לכך מוסיף המבקש כי ההחלטות הדיוניות שהתקבלו בגלגוליו השונים של ההליך, הן על ידי בית המשפט לענייני משפחה, הן על ידי בית המשפט המחוזי פגעו בזכויותיו והביאו לעיוות דין (ובעניין זה ראו גם בע"ם 6810/20; בע"ם 7153/18; בע"ם 5219/18 פלוני נ' פלונית (27.8.2018)).

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן בצמצום, כאשר מתעוררת שאלה עקרונית כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים להליך או מקום שבו הימנעות ממתן רשות כאמור תגרום למבקש עיוות דין חמור (בע"ם 575/20 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (12.3.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). המקרה דנן אינו בא בקהל המקרים האמורים. עיקר טענות המבקש מכוונות נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה לגבי היקף חבותו העדכנית במזונות וזכאותו להשבת דמי מזונות "עודפים" ששילם בנסיבות העניין, שאומצו על ידי בית המשפט המחוזי. חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, השגות המבקש בעניינים אלה יישומיות באופיין, נטועות בדל"ת אמות המקרה, ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כך גם טענותיו של המבקש בקשר להשבת דמי מזונות ששילם לפני מתן פסק הדין בבע"ם 919/15 אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור במקרה דנן, נוכח קביעותיו הפרטניות של בית המשפט לענייני משפחה – בין היתר – כי במקרה דנן אין מקום להשיב מזונות "שנאכלו" וכי תוצאה זו עולה בקנה אחד עם טובת הילדים (וראו גם ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב , פסקה 3 (31.12.1986); בע"ם 3243/11 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (30.5.2011)). כמו כן, לאחר עיון בטענותיו של המבקש לגבי החלטות ביניים שהתקבלו בהליכים הקודמים לבקשה דנן, איני סבור כי אלו מגלות עיוות דין מן הסוג המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לבסוף אעיר כי דחיית ערעור המבקש בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות, אינה מקימה כשלעצמה, עילה ליתן רשות לערער לפני בית משפט זה (בע"ם 2586/20 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (24.5.2020); בע"ם 6942/17 פלונית נ' פלוני , פסקה 5 (6.12.2017)).

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.