בע"מ 8176/05 פלוני נ. פלוני

1.הצדדים נישאו זה לזה בשנת 1975. המשיבה עזבה את ביתם המשותף בשנת 2001. המשיבה הגישה תביעות לבית המשפט לענייני משפחה בעניינים רכושיים ובכללם בעניין דירת המגורים של בני הזוג. ביום 19.3.02 ניתנה החלטה לפירוק השיתוף בדירת הצדדים על-ידי מכירתה. התמורה הופקדה בידי באי כוח הצדדים עד להכרעה במחלוקות הנוגעות לזכויות הכספיות של הצדדים. במקביל הגיעו הצדדים להסכמה על הסדר כולל לגירושין ולפירוק השיתוף בכל הרכוש המשותף. כן הגיעו הצדדים להסכמה שימונה אקטואר להערכת זכויות הצדדים. לאחר קבלת חוות דעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט עדיין לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה ביניהם, אך הסכימו לייתר את שמיעת הראיות ולהעביר את ההכרעה לבית המשפט על יסוד סיכומיהם בשאלות שנותרו במחלוקת. יצוין כי בית המשפט החליט על שחרור חלק מהכספים שהוחזקו בנאמנות וחלוקתם בין הצדדים.

2.ביום 15.3.05 נתן בית המשפט לענייני משפחה את פסק דינו. בית המשפט חייב את המשיבה בהחזרי מחצית מתשלומי המשכנתא שבהם נשא המבקש מאז הפרידה, וכן בהחזר מחצית סכומן של שתי הלוואות שניטלו על-ידי בני הזוג במהלך חייהם המשותפים ונפרעו על-ידי המבקש. המבקש חויב בהחזר מחצית סכומה של הלוואה נוספת שנלקחה על-ידי המשיבה במהלך החיים המשותפים. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של האקטואר במלואה, לאחר שקבע כי הסתייגות שהגיש המבקש הובהרה על-ידי המומחה, ולא נשמעה הסתייגות על הבהרה זו, וחייב את המבקש בסכומים שנקבעו בחוות דעת זו. בית המשפט דחה את תביעת המבקש לחייב את המשיבה בתשלומי הארנונה על דירת המגורים של בני הזוג לאחר שעזבה את הבית. מנגד דחה את תביעת המשיבה לחייב את המבקש בדמי שימוש ראויים בדירה המשותפת. תביעות נוספות של הצדדים לחלוקת חובות ביניהם נדחו. המבקש חוייב בהוצאות המשיבה בשל מחדליו שגרמו להתמשכות ההליך שלא לצורך.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי מאחר שלא הוגשו הסתייגויות בעניין חוות דעת המומחה, והצדדים אף לא ביקשו לחקור אותו על חוות דעתו, יכול היה בית המשפט לאמץ את חוות הדעת במלואה. בית המשפט אף קבע כי חוות הדעת הינה יסודית, שקולה ורצינית ולפיכך אינו רואה מדוע אין להסתמך עליה כטענת המבקש. גם שאר טענותיו של המבקש נדחו. עם זאת, ביטל בית המשפט המחוזי את חיובו של המבקש בהוצאותיה של המשיבה וקבע כי כל צד ישא בהוצאותיו בשתי הערכאות.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות ערעור זו. המבקש מעלה טענות שונות כנגד פסקי הדין של הערכאות דלמטה. טענתו המרכזית משיגה על קבלת חוות דעתו של האקטואר כלשונה, ללא בחינתה וניתוחה לגופה. המבקש טוען כי בניגוד לקביעתו של בית המשפט לענייני משפחה הוא הביע את הסתייגויותיו מחוות הדעת לכל אורך ההליך. המבקש טוען כי חוות הדעת מובילה לתוצאה שאינה צודקת כלפיו.

4.דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה בה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). השאלה המרכזית אותה מעלה המבקש היא אימוצה של חוות הדעת של האקטואר כלשונה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא היו הסתייגויות מטעם הצדדים בעניין חוות דעת זו. בקביעה זו אין להתערב, והמסקנה הנובעת ממנה היא כי היה רשאי בית המשפט לאמץ את חוות הדעת ולקבוע סעדים על-פיה. מכל מקום לבית המשפט שיקול דעת מלא בעניין חוות דעת מומחה שמונה על ידו, והוא אף רשאי לאמץ את חוות הדעת כמות שהיא (ראו ע"א 1937/90 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה- חדרה נ' נהאי (לא פורסם, ניתן ביום 29.12.94)). מעבר לכך, בית המשפט המחוזי ציין במפורש כי בחן את חוות הדעת ומצא אותה לגופה יסודית ומעמיקה. לפיכך לא עולה בעניין זה כל טענה הראויה להתברר בגלגול שלישי.

הבקשה איפוא נדחית. מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.